משנה ח: אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִכְּרָה וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן, וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר, שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֹּל שֶׁחֲלִיפָיו בְּיַד כֹּהֵן, פָּטוּר מִן הַמַתָּנוֹת. רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב. מֵת אֶחָד מֵהֶן, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יַחֲלוֹקוּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. זָכָר וּנְקֵבָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:
משנה ח: שתי רחלות, אַחַת כבר בִּכְּרָה, וְאַחַת שֶׁלֹּא בִכְּרָה, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, והתערבו הולדות, כיון שיש כאן אחד שהוא ודאי בכור ואחד שבודאי אינו בכור, נותנים אֶחָד לוֹ [-לבעלים], וְאֶחָד לַכֹּהֵן, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה, כיון שבדרך כלל הנולד בכור משובח יותר, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן – נוטל הבעלים את הולד השמן יותר, כיון שהמוציא מחבירו עליו הראיה. וְהַשֵּׁנִי, שנשאר ברשות הישראל, יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב – שיפול בו מום, ונאכל על ידי הישראל, וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת – בזרוע לחיים וקיבה. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר, והטעם לכך, שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֹּל שֶׁחֲלִיפָיו בְּיַד כֹּהֵן, פָּטוּר מִן הַמַתָּנוֹת, כלומר, כיון שהיה ספק בשתי הולדות, ורק מספק נטל הישראל את הולד שבידו, אנו מחשיבים זאת כאילו ניתנה הבהמה לכהן, ולאחר שנפל בה מום ניתנה לישראל, ובאופן זה אינה חייבת במתנות. רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב [ואמנם גם דעת תנא קמא היא כן, אך בא רבי מאיר לומר שדין זה הוא רק בספק בכור, כיון שיש בזה סברת ממה נפשך, אם הוא בכור הרי כולו לכהן, ואם אינו בכור המתנות לכהן, אך בספק מעשר אין חייב במתנות מספק. ואין אומרים שאף על פי כן יתחייב לתת מתנות כדי שלא תשתכח תורת מתנות כהונה]. מֵת אֶחָד מֵהֶן קודם שבא ליד הכהן, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יַחֲלוֹקוּ, הכהן והישראל בחי, וחזר בו רבי טרפון ממה שאמר קודם לכן, שהכהן נוטל את הבריא, וסובר הוא שאם שניהם חיים אומדים את שוויים של שניהם, וחולקים הישראל והכהן בדמים, והרי זה כאילו לכל אחד מהם יש חלק בכל אחד מהולדות, וכשמת אחד מהם חולקים בשני. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה, ואין הכהן נוטל כלום. ואם ילדו זָכָר וּנְקֵבָה, שאין כאן כל בכור ודאי, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:
