משנה ה: בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵּת לַכֹּהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. נִסֵּת לַלֵּוִי תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. נִסֵּת לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה, וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, לֹא תֹאכַל לֹא בַתְרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר. מֵת בְּנָה מִיִּשְׂרָאֵל, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן, לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר:
משנה ה: בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵּת לַכֹּהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת בעלה הכהן, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, הרי זו תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה, שנאמר (ויקרא כב יא) "וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ", ואת הלשון 'יאכלו' דרשו חכמים כאילו נאמר 'יאכילו', ללמד שכל זמן שבן הכהן קיים, הרי הוא מאכיל את אמו בתרומה, כלומר, שהיא אוכלת בתרומה מחמתו. ואם אותה אשה שיש לה בן מכהן נִסֵּת לַלֵּוִי, הרי זו תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר, אך אינה אוכלת בתרומה, ואף שיש לה בן מהכהן, כיון שכשנישאת ללוי הרי היא כ'זרה' לכהונה. מֵת גם בעלה השני, הלוי, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. חזרה ונִסֵּת פעם שלישית, לְיִשְׂרָאֵל, אף שיש לה בן מכהן ובן מלוי, הרי היא כזרה גמורה, ולֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה, וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר. מֵת גם בעלה השלישי, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, לֹא תֹאכַל לֹא בַתְרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר. מֵת בְּנָה מִיִּשְׂרָאֵל, הרי זו חוזרת לדינה הקודם, כפי שהיה לפני שנישאת לישראל, ותֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר מחמת בנה מהלוי, אך אינה אוכלת בתרומה, כיון שכל זמן שיש לה זרע ממי שאינו כהן, הרי היא פסולה מאכילת תרומה. מֵת גם בְּנָהּ מִלֵּוִי, הרי זו חוזרת לדינה הקודם, כפי שהיה קודם שנישאת ללוי, ותֹּאכַל בַּתְּרוּמָה מחמת בנה הראשון, מהכהן. מֵת גם בְּנָהּ מִכֹּהֵן, לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר.
