משנה ח: כָּל הַכָּתוּב בִּמְגִלַּת תַּעֲנִית דְּלָא לְמִסְפַּד, לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מֻתָּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו אָסוּר. דְּלָא לְהִתְעַנָּאָה בְהוֹן, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו מֻתָּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מֻתָּר:
'מגילת תענית' היא מגילה שכתובים בה ימים מסוימים בשנה שאירעו בהם ניסים, והיו מכבדים את אותם ימים, ויש ימים שאסרו להספיד בהם, ויש שאסרו להתענות בהם. אומרת המשנה: כָּל יום הַכָּתוּב בִּמְגִלַּת תַּעֲנִית דְּלָא לְמִסְפַּד – שאסור להספיד בו, גם ביום שלְפָנָיו אָסוּר להספיד, מחשש שיבואו להספיד אף באותו יום עצמו, אבל ביום שלְאַחֲרָיו, מֻתָּר להספיד, דכיון שכבר עבר אותו יום, אין חשש. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בין לְפָנָיו וּבין לְאַחֲרָיו, אָסוּר. וימים הכתובים במגילת תענית דְּלָא לְהִתְעַנָּאָה בְהוֹן – שאסור להתענות בהן, בין לְפָנָיו וּבין לְאַחֲרָיו מֻתָּר להתענות, ולא חששו שיבואו להתענות אף באותו יום, כיון שאין אדם מתענה יומיים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אותם ימים שאסור להתענות בהן, אף ביום שלְפָנָיו אָסוּר, אך ביום שלְאַחֲרָיו מֻתָּר:
