משנה ג: בְּצָלִים שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים וְצִמֵּחוּ, אִם הָיוּ הֶעָלִין שֶׁלָּהֶם שְׁחוֹרִין, אֲסוּרִין. הוֹרִיקוּ, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. רַבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, אִם יְכוֹלִין לְהִתָּלֵשׁ בֶּעָלִין שֶׁלָּהֶן, אֲסוּרִין. וּכְנֶגֶד כֵּן, מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מֻתָּרִין:
משנה ג: בְּצָלִים של השנה השישית, שנשארו בקרקע גם בשנה השביעית, שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים, וְצִמֵּחוּ – הוסיפו לצמוח, אִם הָיוּ הֶעָלִין שֶׁלָּהֶם שְׁחוֹרִין, הרי זה סימן שהתווספו עלים חדשים בשביעית, ואף שרוב העלים הם מגידולי שישית, מכל מקום העלים שגדלו בשביעית מבטלים אותם, והרי הם אֲסוּרִין. אך אם הוֹרִיקוּ העלים, הרי זה סימן שהם הולכים וכמשים, ולא התרבו יותר בשנה השביעית, והֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. רַבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, אִם יְכוֹלִין לְהִתָּלֵשׁ בֶּעָלִין שֶׁלָּהֶן, והיינו שהעלים שלהם כל כך חזקים שניתן לעוקרם מהאדמה על ידי אחיזה בעלים, הרי זה סימן שגדלו בשביעית, והרי הם אֲסוּרִין. וּכְנֶגֶד כֵּן, מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, כלומר, אם היו אלו בצלים שגדלו בשישית, שנעקרו בשישית, וחזרו וניטעו בשביעית, ולאחר שגדלו מעט עקר אותם מהאדמה, וחזר ונטע אותם בשנה השמינית, הרי המועט שגדלו בשישית והמועט שגדלו בשמינית, ששניהם של היתר, מבטלים את מה שגדל בשביעית, ומֻתָּרִין:
