משנה ט: אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִלָּה בַּחֲמִישִׁי, שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ הַשְּׁעָרִים, אֶלָּא שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, וְשָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת חֲמִישִׁי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנוֹת בַּחֲמִישִׁי, כָּךְ לֹא שְׁנִיּוֹת וְלֹא אַחֲרוֹנוֹת:
משנה י: אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, בַּחֲנְכָּה וּבַפּוּרִים, וְאִם הִתְחִילוּ, אֵיןֹ מַפְסִיקִין, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵין מַפְסִיקִין, מוֹדֶה הָיָה שֶׁאֵין מַשְׁלִימִין. וְכֵן תִּשְׁעָה בְאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת:
משנה ט: התבאר לעיל שיש שלש קבוצות של תעניות, בתחילה גוזרים שלש תעניות, אחר כך שלש נוספים, ובסוף שבע תעניות. אומרת המשנה: אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִלָּה – בשלש הראשונות, בְּיום חֲמִישִׁי בשבוע, כדי שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ את הַשְּׁעָרִים, שאם יראו בעלי החנויות שאנשים קונים ביום חמישי מזון רב, גם לסעודה של סיום הצום וגם לשבת, יחשבו שבא רעב לעולם, ויעלו את המחירים. אֶלָּא שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הן בימים שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, וְשָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת נקבעות לימים חֲמִישִׁי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, כיון שכבר ראו בעלי החנויות שקובעים תעניות, יידעו שמחמת כן קונים מאכלים רבים, ולא יבואו להפקיע את השערים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁאֵין השלש הָרִאשׁוֹנוֹת נקבעות להתחיל בַּחֲמִישִׁי, כָּךְ לֹא שלש שְׁנִיּוֹת וְלֹא שבע אַחֲרוֹנוֹת נקבעות להתחיל בחמישי.
משנה י: משנתנו מבארת באילו ימים אין גוזרים תעניות על הציבור: אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, ולא בַּחֲנְכָּה וּבַפּוּרִים, אמנם זהו רק בתענית ראשונה, וְאִם הִתְחִילוּ, וחל אחד מימי התענית בראש חדש או חנוכה ופורים, אֵיןֹ מַפְסִיקִין את הסדר, אלא מתענים באותו היום, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל שאם התחילו בתעניות וחל אחד הימים בראש חדש וכדומה, אֵין מַפְסִיקִין, מוֹדֶה הָיָה רבן גמליאל שֶׁאֵין מַשְׁלִימִין את התענית בימים אלו, אלא רשאים לאכול סמוך לשקיעת החמה. וְכֵן תִּשְׁעָה בְאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מתענים אבל לא משלימים, ורשאי לאכול לפני שקיעת החמה, מפני כבוד השבת, שלא יכנס אליה כשהוא שרוי בתענית [מקרה זה יכל להיות רק בזמנם שקידשו לפי הראיה, אבל בזמננו שראשי חדשים ומועדות קבועים, הרי אין תשעה באב יכול לחול בערב שבת].
