א) היוצא חוץ לתחום המדינה בשבת, לוקה, שנאמר 'אל יצא איש ממקומו ביום השביעי', ו'מקום' זה האמור בפסוק הוא תחום העיר, ולא נתנה תורה שיעור לתחום זה, אבל חכמים העתיקו שתחום זה הוא חוץ לשנים עשר מיל, כנגד מחנה ישראל, וכך אמר להם משה רבינו, לא תצאו חוץ למחנה. ומדברי סופרים, שלא יצא אדם חוץ לעיר אלא עד אלפים אמה, אבל חוץ לאלפים אמה אסור, שאלפים אמה הוא מגרש העיר:
ב) נמצאת למד, שמותר לאדם בשבת להלך את כל העיר כולה, אפילו היתה גדולה כנינוה, בין שהיתה מוקפת חומה בין שלא היתה מוקפת חומה, וכן מותר לו להלך חוץ לעיר אלפים אמה לכל רוח, ואלפיים אמה אלו אינם נמדדים בעיגול, אלא מרובעות, כטבלא מרובעת, כדי שיהיה נשכר את הזויות, כלומר, לאחר שמודדים מרחק של אלפיים אמה לכל צד בצורת עיגול, מרבעים את העיגול באופן שגם הפינות של המרובע, הגם שהם במרחק של יותר מאלפיים אמה, כלולים בתחום שבת, ואם יצא חוץ לאלפים אמה אלו מכין אותו מכת מרדות דרבנן עד מרחק של שנים עשר מיל, אבל אם יצא והרחיק מן העיר יתר על שנים עשר מיל, אפילו אמה אחת, לוקה מן התורה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
