א. אם הפסיק באמצע אמירת ה'הלל', אפילו שהה זמן ארוך שהיה יכול להספיק לומר בו את כל ההלל, מכל מקום אינו צריך לחזור לתחילתו, אלא ממשיך ממקום שהפסיק. (שו"ע סי' תכב).
ב. מצות קריאת ההלל – בעמידה, כיון שההלל הוא עדות על שבחו של הקב"ה ונפלאותיו, ונסים שעשה לנו, ומצות עדות היא בעמידה. ובדיעבד אף אם אמרו בישיבה – יצא ידי חובה. (שם).
