פרשת כי תצא
"והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר" (דברים כה ב)
מצוות עשה, שנצטוו בית הדין שבישראל להלקות את העוברים על קצת מצוות התורה, וזהו ענין מלקות המוזכר בתלמוד, ועל זה נאמר 'והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו' וגו'.
משרשי המצוה, לפי שישראל נקראים בניו של מקום, ורצה הקדוש ברוך הוא לייסרם על העבירות שעשו כדי שישובו אליו, ויזכו באחרונה בעולם שכולו טוב, וכענין שכתוב במשלי 'יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך'. ומזה היסוד אמרו חז"ל שאומדין את כח גופו של המחוייב מלקות, שלא ימות במכת המלקות, וכפי מה שהיו משערין בו שיכול לסבול מן המכות ולא ימות בהן – היו מכין אותו, ואפילו אחר שאמדוהו והתחילו להכותו, אם ראו שאינו יכול לסבול האומד שאמדוהו, מניחין אותו.
מדיני המצוה מה שאמרו חז"ל, כיצד מלקין אותו, כופת שתי ידיו לעמוד, וחזן הכנסת אוחז בבגדיו, אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו, עד שהוא מגלה את לבו, והאבן נתונה מאחוריו וחזן הכנסת עומד עליה, ורצועה של עגל בידו, כפולה אחת לשנים ושנים לארבעה, ושתי רצועות עולות ויורדות בה, ידה טפח ורחבה טפח, ומכה אותו שליש המכות מלפניו ושתי שליש מאחוריו, והקורא קורא 'אם לא תשמור לעשות והפלא ה' את מכותך' וגו'.
ונוהגת מצוה זו בארץ ישראל בזמן שיש בית דין סמוך, ודי בשלשה דיינים סמוכים כדי לחייב מלקות, ואין צורך בבית דין של עשרים ושלשה.
ובית דין העובר על זה ולא הלקה המחוייב מלקות, ביטל עשה זה, ועונשו גדול מאד, כי ביראת הדין תתקיים הדת בהמון.
