משנה ג: קְלִפֵּי רִמּוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ, קְלִפֵּי אֱגוֹזִים וְהַגַּלְעִינִין, יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. הַצַּבָּע, צוֹבֵעַ לְעַצְמוֹ, וְלֹא יִצְבַּע בְּשָׂכָר, שֶׁאֵין עוֹשִׂין סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית, וְלֹא בִבְכוֹרוֹת, וְלֹא בִתְרוּמוֹת, וְלֹא בִנְבֵלוֹת, וְלֹא בִטְרֵפוֹת, וְלֹא בִשְׁקָצִים, וְלֹא בִרְמָשִׂים. וְלֹא יִהְיֶה לוֹקֵחַ יַרְקוֹת שָׂדֶה וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק, אֲבָל הוּא לוֹקֵט וּבְנוֹ מוֹכֵר עַל יָדוֹ. לָקַח לְעַצְמוֹ וְהוֹתִיר, מֻתָּר לְמָכְרָן:
משנה ג: קְלִפֵּי רִמּוֹן, וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ [-כעין פרח שבראשו], קְלִפֵּי אֱגוֹזִים, שכל אלו ראויים לצביעה, וְהַגַּלְעִינִין של כל הפירות, שהם ראויים למאכל בהמה, יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית, אך אין להם ביעור, כיון שהם מתקיימים תמיד, ואינם כלים בחורף. הַצַּבָּע, צוֹבֵעַ לְעַצְמוֹ באותם גידולי שביעית שאין בהם חובת ביעור, וְלֹא יִצְבַּע לאחרים בְּשָׂכָר, כיון שֶׁאֵין עוֹשִׂין סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית, וְלֹא עושים סחורה בִבְכוֹרוֹת בהמה, שמא יבוא לידי תקלה, שישתמש בבכור, וְלֹא עודים סחורה בִתְרוּמוֹת, שמא יבוא לידי תקלה להאכילה לזר, וְלֹא בִנְבֵלוֹת, וְלֹא בִטְרֵפוֹת, וְלֹא בִשְׁקָצִים, וְלֹא בִרְמָשִׂים, כיון שאמרה התורה 'וטמאים יהיו לכם' ללמד שאסור להנות מכל אלו הנאה הבאה מדבר העומד לאכילה, ולכן אף שמותר למכור סוסים וכדומה לרכיבה, אסור למכור לנכרי מאכלים האסורים באכילה לישראל. וְלֹא יִהְיֶה לוֹקֵחַ יַרְקוֹת שָׂדֶה של שביעית וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק, שנראה הדבר כסחורה, אֲבָל הוּא לוֹקֵט וּבְנוֹ הקטן מוֹכֵר עַל יָדוֹ – עבורו, כיון שבאופן זה אין הדבר נראה כסחורה. לָקַח ירקות אלו לְעַצְמוֹ, וְהוֹתִיר, מֻתָּר לְמָכְרָן. ואמנם בכל האופנים הללו שמותר למוכרם, נתפסים המעות בקדושת שביעית, וחייב לבער אותם או את מה שיקנה בהם בזמן הביעור של אותם ירקות.
