משנה ו: בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, הוּא פוֹסֵל עַל יְדֵי אַחִין, וְהָאַחִים פּוֹסְלִין עַל יָדוֹ, אֶלָּא שֶׁהוּא פוֹסֵל תְּחִלָּה, וְאַחִין פּוֹסְלִין תְּחִלָּה וָסוֹף. כֵּיצַד, בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, פָּסַל עַל יְדֵי אַחִין. בָּאוּ עָלֶיהָ אַחִין, וְעָשׂוּ בָהּ מַאֲמָר, נָתְנוּ גֵט אוֹ חָלְצוּ, פָּסְלוּ עַל יָדוֹ:
משנה ו: יבם בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, הוּא פּוֹסֵל עַל יְדֵי אַחִים – יכול הוא לפסול את היבמה על אֶחָיו הגדולים, וְהָאַחִים פּוֹסְלִים עַל יָדוֹ – יכולים לפוסלה עליו, אֶלָּא החילוק הוא בכך שֶׁהוּא פּוֹסֵל תְּחִלָּה – אם עשה את מעשהו לפני האחים, וְהָאַחִים פּוֹסְלִים תְּחִלָּה וְסוֹף – בין אם עשו לפניו ובין אם עשו אחריו. כֵּיצַד, יבם בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, פָּסַל עַל יְדֵי אַחִין – פוסל הוא את היבמה על האחים, ואף על פי שאין ביאתו קונה אותה לגמרי. בָּאוּ עָלֶיהָ אַחִין, וְכן אם עָשׂוּ בָּהּ מַאֲמָר – קידושי יבמה המועילים רק מדרבנן, ואינם קנין גמור, או שנָתְנוּ לה גֵּט יבמה, המועיל גם הוא רק מדרבנן, ועדיין זקוקה היא לחליצתם, אוֹ שחָלְצוּ לה, אף שעשו אחד מכל אלו לאחר שבא עליה הקטן, פּוֹסְלִים את היבמה עַל יָדוֹ – על האח הקטן.
