טז) ולמה אני אומר במקדש וירושלים שקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ואילו בקדושת שאר ארץ ישראל לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא, לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה השרויה בהם, ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר 'והשמותי את מקדשיכם' ואמרו חכמים בדרשת פסוק זה, שאף על פי ששמומין – חרבים הם, עדיין בקדושתן הן עומדים, ולכן הם קרויים 'מקדשיכם'. אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא 'כבוש רבים' – כבושה בידי כל ישראל, וכיון שבזמן חורבן הבית הראשון נלקחה הארץ מידיהם, בטל הכבוש, ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית, שהרי אינה מן ארץ ישראל. וכיון שעלה עזרא וקדשה, לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה, ולפיכך, כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה, הוא מקודש עד היום, ואף על פי שנלקח הארץ ממנו, וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה: