השער האחד עשר – שער החרטה
מידת החרטה היא מידה מגונה מאוד אצל העולם, כשאין אדם עומד בדיבורו, אלא אומר היום דבר, ומתחרט למחר. ואף על פי שטוב הדבר שמתחרט על הרעה, טוב הוא לאדם להעמיד עצמו שלא יצטרך לשנות ממנהג למנהג וממידה למידה. וזו היא תכלית הטוב: שיחשוב בנפשו, ויברר המנהג והמידות הטובות, ולהנהיג נפשו בהן, ויחשוב מתחילה על כל מה שרוצה לעשות – האם יוכל לעמוד בדבר, ואם משער בדעתו שיוכל – אז יתפוס בו. ואל ידלג ממנהג למנהג, כי מידה מגונה מאוד היא מי שהוא הפכפך. והוא נבזה לפני העולם, אפילו הוא קופץ ממידה טובה למידה טובה, כי אין ממשות בענייניו ואין לסמוך עליו.
