משנה ח: בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא עַל צָרָתָהּ, פָּסַל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא פָסַל. בֶּן תֵשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וָמֵת, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, נָשָׂא אִשָׁה וָמֵת, הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה:
משנה ח: בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא עַל צָרָתָהּ, אף על פי שאין ביאתו נחשבת כיבום גמור, מכל מקום מועילה היא במקצת, והרי הוא כמי שייבם במקצת את שתיהן
ונמצא שכשבא על צרתה פָּסַל את הראשונה עַל יְדֵי עַצְמוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק ואוֹמֵר, לֹא פָסַל, והיינו כפי שהתבאר במשנה הקודמת, שהוא מסתפק בביאת בן תשע שנים ויום אחד, האם זהו יבום גמור או שאין זה כלום, ומה נפשך, אם זו ביאה המועילה הרי כבר ייבמה הראשון לגמרי, ואם אין זו ביאה המועילה אין השני פוסלה. אמנם השניה אסורה עליו מחשש שמא ביאת הראשונה היתה ייבום גמור, אך הראשונה מותרת לו.
בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וּמֵת ללא ילדים, חוֹלֶצֶת, וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת לאחד האחים, מאחר ובביאת הקטן לא פקעה לגמרי זיקת הראשון, וכשמת הקטן הצטרפה לזיקת הראשון גם זיקתה שמחמת השני, ודרשו חכמים מהפסוק (דברים כה ה) 'וּמֵת אַחַד מֵהֶם' שרק מי שיש עליה זיקת יבם אחד מתייבמת, ולא מי שיש עליה זיקת שני יבמים.
דין נוסף: קטן שנָשָׂא אִשָּׁה, וּמֵת ללא ילדים, הֲרֵי אשה זוֹ פְּטוּרָה מיבום, מאחר ואין קידושי קטן כלום. [אמנם לגבי יבמה התבאר שמועיל יבומו להחשיבה אשתו קצת, והיינו כיון שהיא זקוקה לו מהתורה, החשיבו חכמים את ביאתו כמאמר].
