משנה ה: הַנּוֹטֵל שְׂכָרוֹ לִהְיוֹת רוֹאֶה בְכוֹרוֹת, אֵין שׁוֹחֲטִין עַל פִּיו, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מֻמְחֶה כְּאִילָא בְיַבְנֶה, שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים לִהְיוֹת נוֹטֵל אַרְבָּעָה אִסָּרוֹת בִּבְהֵמָה דַקָּה, וְשִׁשָּׁה בַּגַּסָּה, בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם:
משנה ה: מומחה הראוי להתיר בכורות, הַנּוֹטֵל שְׂכָרוֹ כדי לִהְיוֹת רוֹאֶה מומים של בְכוֹרוֹת, אֵין שׁוֹחֲטִין עַל פִּיו, כיון שיתכן שהוא מתיר מחמת הממון שקיבל, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מֻמְחֶה כְּאִילָא [-שם אדם] בְיַבְנֶה, שהיה צדיק ואינו חשוד להתיר את הבכורות משום שכר, שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים לִהְיוֹת נוֹטֵל בשכרו אַרְבָּעָה אִסָּרוֹת בִּבְהֵמָה דַקָּה, וְשִׁשָּׁה בַּגַּסָּה, שיש טירחה גדולה יותר בבדיקתה, והיה נוטל שכר זה בֵּין אם היה מורה שהבכור תָּמִים, ובֵין אם היה מורה שהוא בַּעַל מוּם, כדי שלא יחשדוהו שהוא מתירה בגלל השכר שקיבל [ואין לחשוש שיחשדו בו שאסר את הבכור ואמר שאין זה מום המתירו כדי שיראו לו אותו פעם נוספת כשיפול בו מום נוסף, כיון שלא היה נוטל שכר אלא פעם אחת על כל בהמה].
