משנה ט: בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וּמִשֶּׁהִגְדִּיל נָשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וָמֵת, אִם לֹא יָדַע אֶת הָרִאשׁוֹנָה מִשֶּׁהִגְדִּיל, הָרִאשׁוֹנָה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, וְהַשְּׁנִיָּה אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה. אֶחָד שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, וְאֶחָד שֶׁהוּא בֶן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת:
משנה ט: בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וביאה זו אינה ייבום גמור, כיון שהוא עדיין קטן, אלא הרי זה כ'מאמר' הקונה מדרבנן, וּמִשֶּׁהִגְדִּיל נָשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת, וָמֵת ללא בנים, ונפלו שתי הנשים לייבום לפני אחיו, אִם לֹא יָדַע אֶת הָרִאשׁוֹנָה [-היבמה] מִשֶּׁהִגְדִּיל, נמצא שלא ייבם אותה באופן המועיל, ועדיין יש לה זיקה לאחי המת מחמת האח הראשון שמת, הָרִאשׁוֹנָה, שייבמה בקטנותו, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, כיון שדינה כיבמה שיש עליה זיקת שני יבמין, שהיא אסורה ביבום לאח השלישי, וְהַשְּׁנִיָּה, שנשאה בגדלותו, אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה, כיון שהוא מסתפק האם מאמר הוא קנין יבום גמור או שאינו קנין כלל, וממה נפשך, אם קנאה לגמרי הרי אין עליה זיקה מהאח הראשון, ואם אין היבום חל כלל אין עליה זיקה מהאח השני, ולכן גם השניה צריכה חליצה, כיון שיתכן שהראשונה אינה נחשבת כאשתו כלל, ואין יבומה פוטר את חברתה, שהרי לפי צד זה אינן צרות כלל [אך אסור לו לייבם את שתיהן, כיון שיתכן שהראשונה היא אשתו של האח השני לגמרי, ונמצא שמייבם האח השלישי שתי יבמות הבאות מבית אחד]. מוסיפה המשנה ואומרת כלל בכל עניני יבום של קטן האמורים במשניות האחרונות, בין אֶחָד שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, וּבין אֶחָד שֶׁהוּא בֶן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, שעדיין דינו כקטן [עד שיהיה בן שלשים וחמש, שאם לא הביא שתי שערות עד גיל זה, הרי זה סימן שהוא סריס, ודינו כגדול].
