משנה ד: הָיָה אָבִיו רוֹצֶה וְאִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצָה, אָבִיו אֵינוֹ רוֹצֶה וְאִמּוֹ רוֹצָה, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם רוֹצִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּדֵּם אוֹ חִגֵּר אוֹ אִלֵּם אוֹ סוּמָא אוֹ חֵרֵשׁ, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) וְתָפְשׁוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְלֹא גִדְּמִין. וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ, וְלֹא חִגְּרִין. וְאָמְרוּ, וְלֹא אִלְּמִין. בְּנֵנוּ זֶה, וְלֹא סוּמִין. אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, וְלֹא חֵרְשִׁין. מַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלשָׁה וּמַלְקִין אוֹתוֹ. חָזַר וְקִלְקֵל, נִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וְאֵינוֹ נִסְקָל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁלשָׁה הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בְּנֵנוּ זֶה, זֶהוּ שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם. בָּרַח עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, פָּטוּר. וְאִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ בָּרַח וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, חַיָּב:
הָיָה אָבִיו רוֹצֶה להביאו לבית דין ולעשותו בן סורר ומורה וְאִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצָה, או שאָבִיו אֵינוֹ רוֹצֶה וְאִמּוֹ רוֹצָה, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם רוֹצִים, שנאמר 'ותפשו בו אביו ואמו'. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו, כלומר, שאין האם דומה לאב בקול במראה ובקומה, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שנאמר 'אביו ואמו', ומשמע שהם דומים. הָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּדֵּם, אוֹ חִגֵּר, אוֹ אִלֵּם, אוֹ סוּמָא, אוֹ חֵרֵשׁ, אֵינוֹ נַעֲשָׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְתָפְשׁוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ', וְלֹא גִדְּמִין. 'וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ', וְלֹא חִגְּרִין. 'וְאָמְרוּ', וְלֹא אִלְּמִין. 'בְּנֵנוּ זֶה', וְלֹא סוּמִין, שאינם יכולים להראות שזה הוא. 'אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ', וְלֹא חֵרְשִׁין.
בפעם הראשונה מַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלשָׁה דיינים, וּמַלְקִין אוֹתוֹ. חָזַר וְקִלְקֵל, נִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה דיינים, וְאֵינוֹ נִסְקָל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם, בסנהדרין של עשרים ושלשה, גם אותם שְׁלשָׁה דיינים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר 'בְּנֵנוּ זֶה', זֶהוּ שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם.
בָּרַח הבן עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, פָּטוּר, כיון שעתה הוא כבר 'איש' ואי אפשר לגמור דינו להריגה. וְאִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ בָּרַח, וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, חַיָּב, כיון שכבר נגמר דינו להריגה בהיותו 'בן'.
