משנה
משנתנו מבארת איזה בשר אסור לבשל בחלב מן התורה, ואיזה בשר איסורו מדרבנן: בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, עִם חֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה, אָסוּר מן התורה לְבַשֵּׁל, וְאָסוּר מן התורה בַּהֲנָאָה. בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה, או בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה, מֻתָּר לְבַשֵּׁל וּמֻתָּר בַּהֲנָאָה, אך אסורים באכילה, משום הבשר או החלב הטמאים, ודינים אלו נלמדים מכך שנאמר שלש פעמים 'לא תבשל גדי בחלב אמו', ואחד הפעמים בא למעט בשר בהמה טמאה, וחלב בהמה טמאה.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בשר חַיָּה וְעוֹף, שהתבשלו בחלב, אֵינָן אסורים מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר 'לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ' שָׁלשׁ פְּעָמִים, ובאו הפסוקים למעט שלשה דברים, פְּרָט לַחַיָּה, וְלָעוֹף, וְלִבְהֵמָה טְמֵאָה, ששלשת אלו אינם אסורים מהתורה.
קֵיבַת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְשֶׁל נְבֵלָה – חָלָב קרוש שנמצא בקיבתו של עגל יונק, שנשחט על ידי גוי, ששחיטתו כנבילה, הרי זו אֲסוּרָה, והיינו כיון שהחלב שבקיבה נחשב כחלק מגוף העגל, וכשם שבשרו אסור אף החלב שבגופו אסור [אמנם אין הלכה כן, אלא החלב הנמצא בקיבה אינו נחשב כחלק מגוף העגל, ואף שבשר העגל נבילה, החלב שינק בחייו מבהמה טהורה מותר, וכפי שיבואר בסיפא של משנתנו].
הַמַּעֲמִיד חלב טהור בְּעוֹר שֶׁל קֵבָה של בהמה (נבלה) [כְּשֵׁרָה], כדי שעל ידי זה יקרוש החלב וייעשה גבינה, אִם יֵשׁ בָּהּ בעור הקיבה בְּנוֹתֵן טַעַם בחלב, והיינו שאין בחלב שישים כנגד העור, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה משום בשר בחלב, אבל אם יש חלב שישים כנגד העור של הקיבה, החלב מותר [ואף על פי שדבר המעמיד ומקיים את המאכל אינו בטל אפילו באלף, זהו רק בדבר האסור מצד עצמו, אבל תערובת בשר בחלב שכל אחד בפני עצמו מותר, ורק התערובת אסורה, אם היתה התערובת מתחילתה בשיעור שאין בו נתינת טעם, אינה נאסרת. ואמנם אם העמיד חלב בעור קיבה של נבילה, שהיא אסורה מצד עצמה, כיון שהקיבה מעמידה את החלב, אפילו אם היה בחלב אלף כנגד הקיבה, הכל אסור].
בגמרא מבואר שחלק זה של המשנה נשנה 'לאחר חזרה', כלומר, לאחר שחזר בו רבי יהושע מסברתו הראשונה, שחלב הנמצא בקיבת הבהמה נחשב כחלק ממנה [וכפי שהתבאר במסכת עבודה זרה (פ"ב מ"ה) במשא ומתן שהיה בין רבי ישמעאל לרבי יהושע], וחזר להורות שהחלב שבקיבת הבהמה אינו חלק ממנה, ומכל מקום 'משנה לא זזה ממקומה', לא מחקו את הרישא של המשנה, אף שאין הלכה כן, אלא ההלכה כפי שיבואר עתה: בהמה כְּשֵׁרָה, שֶׁיָּנְקָה חלב מִן הַטְּרֵפָה, אף אם נשחטה הכשרה כדין ונמצא חלב בקיבתה, קֵבָתָהּ [-החלב שנמצא בקיבתה] אֲסוּרָה, כיון שאותו חלב אינו חלק מגופה, אלא הוא חלב הטריפה שינקה לפני שחיטתה, וחלב טריפה אסור. וּבהמה טְרֵפָה שֶׁיָּנְקָה חלב מִן הַכְּשֵׁרָה, קֵבָתָהּ מֻתֶּרֶת – מותר לשתות את החלב שנמצא בקיבתה של הטריפה, מִפְּנֵי שֶׁאין החלב חלק מגופה, אלא כָּנוּס בְּמֵעֶיהָ, וכיון שינקה חלב זה מבהמה כשרה, מותר החלב [ולפי זה גם במקרה של הרישא, שנמצא חלב בקיבת בהמה שנשחטה על ידי גוי, ששחיטתו נבילה, הרי החלב מותר כיון שאינו חלק מגוף הבהמה].
גמרא
שנינו במשנה 'קיבת העובד כוכבים, ושל נבילה, אסורה'. תמהה הגמרא, אַטּוּ – וכי קֵיבָת עוֹבֵד כּוֹכָבִים לָאו נְבֵלָה הִיא, והרי כל שחיטת עובד כוכבים היא נבילה. מתרצת הגמרא, אָמַר שְׁמוּאֵל, חֲדָא קָתָנִי – כוונת המשנה לדבר אחד, קֵיבָת שְׁחִיטַת עוֹבֵד כּוֹכָבִים, שהיא נְבֵלָה. ממשיכה הגמרא ומקשה, וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הֲכִי – וכי שמואל סובר כן, שקיבת נבילה אסורה, כיון שהחלב שבמעיה נחשב כחלק מגופה, וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל, מִפְּנֵי מַה אָסְרוּ גְּבִינוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָן בְּעוֹר קֵיבָת נְבֵלָה, ומשמע שרק העור של הקיבה אוסר, כיון שהוא חלק מהנבילה, הָא קֵיבָה גּוּפָה – אבל החלב עצמו שנמצא בקיבת הנבילה, שַׁרְיָא – מותר באכילה, והיינו כיון שאינו חלק מגופה. מתרצת הגמרא, לֹא קַּשְׁיָא – אין זו קושיא, ואין סתירה בין שתי המימרות של שמואל, אלא כָּאן – מה שאמר שמואל בביאור המשנה שקיבת נבילה אסורה, היינו קֹדֶם חֲזָרָה, וְכָאן – ומה שאמר שמואל בטעם איסור גבינות עכו"ם, שמשמע מכך שקיבת נבילה מותרת, היינו לְאַחַר חֲזָרָה, ומבארת הגמרא באיזו 'חזרה' מדובר, דִּתְנַן – שכך שנינו במשנה במסכת עבודה זרה (פ"ב מ"ה), שָׁאַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִפְּנֵי מַה אָסְרוּ גְּבִינוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אָמַר לוֹ רבי יהושע, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָן בְּקֵיבָת נְבֵלָה. שאלו רבי ישמעאל, וַהֲלֹא קֵיבָת קרבן עוֹלָה חֲמוּרָה מִקֵּיבָת נְבֵלָה, וְאף על פי כן אָמְרוּ חכמים, כֹּהֵן שֶׁדַּעְתּוֹ יָפָה, שאינו איסטניס, שׂוֹרְפָהּ חַיָּה – גומע את החלב שבקיבת העולה כשהיא חיה, הרי שהיא מותרת באכילה, והיינו כיון שאינה חלק מגוף העולה, ואם כן יש להתיר גם את החלב שבקיבת הנבילה, שאינה חלק מגופה, ואם כן מדוע נאסרו גבינות העובדי כוכבים. חָזַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר לוֹ, טעם האיסור הוא מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּעוֹר קֵיבָת עֶגְלֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, ועגלי עבודת כוכבים אסורים בהנאה, ואפילו חלב שבקיבתם, שאינו חלק מגופם אסור.
וְהִלְכְתָא, אֵין מַעֲמִידִין גבינות בְּעוֹר קֵיבָת נְבֵלָה, כיון שהעור הוא חלק מגוף הנבילה, אֲבָל בְּקֵיבָת נְבֵלָה, והיינו בחלב הכנוס במעיה, וּבְקֵיבָת שְׁחִיטַת עוֹבֵד כּוֹכָבִים, שזו נבילה, וּבְקֵיבָת כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה, מַעֲמִידִין [ואף ששנינו במשנה שקיבת כשרה שינקה מהטריפה אסורה, היינו כשהחלב עדיין צלול, אך כאן מדובר שהחלב קרוש, וכבר אינו נחשב כחלב טריפה, אלא כחלק מהבהמה הכשרה], וְכָל שֶׁכֵּן שמעמידים בְּקֵיבָת טְרֵפָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַכְּשֵׁרָה. מַאי טַעֲמָא – ומה הטעם לדינים אלו, כיון דְּחָלָב הַמְּכֻנָּס בְּעוֹר קֵיבָה של העגל היונק, פִּירְשָׁא בְּעָלְמָא הוּא – אינו נחשב כחלק מגופו, אלא כהפרשה בעלמא, ומייחסים אותה אל הבהמה שממנה ינק העגל, ואם היתה זו בהמה כשרה, הרי החלב מותר.
הַדְרָן עֲלָךְ כָּל הַבָּשָׂר
