משנה ז: וֶרֶד חָדָשׁ שֶׁכְּבָשׁוֹ בְּשֶׁמֶן יָשָׁן, יְלַקֵּט אֶת הַוֶּרֶד. וְיָשָׁן בְּחָדָשׁ, חַיָּב בַּבִּעוּר. חָרוּבִין חֲדָשִׁים שֶׁכְּבָשָׁן בְּיַיִן יָשָׁן, וִישָׁנִים בְּחָדָשׁ, חַיָּבִין בַּבִּעוּר. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא בְנוֹתֵן טַעַם, חַיָּב לְבַעֵר, מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. וּמִין בְּמִינוֹ, כָּל שֶׁהוּא. שְׁבִיעִית אוֹסֶרֶת כָּל שֶׁהוּא בְּמִינָהּ, וְשֶׁלֹּא בְמִינָהּ, בְּנוֹתֵן טָעַם:
משנה ז: וֶרֶד חָדָשׁ – ורד של שנה שביעית, שֶׁכְּבָשׁוֹ בְּשֶׁמֶן יָשָׁן – של שנה שישית, יְלַקֵּט אֶת הַוֶּרֶד מתוך השמן קודם זמן הביעור, והכל מותר, וגם לאחר שהגיע זמן הביעור אין השמן צריך ביעור, כיון שאין טעמו של הורד מורגש בשמן. וְיָשָׁן בְּחָדָשׁ – אם כבש ורד של שנה שישית בשמן של שנה שביעית, חַיָּב גם הורד בַּבִּעוּר, כיון שהשמן נותן טעם בורד.
חָרוּבִין חֲדָשִׁים של שנה שביעית שֶׁכְּבָשָׁן בְּיַיִן יָשָׁן, של שנה שישית, וִישָׁנִים בְּחָדָשׁ – וכן חרובים של שישית שכבשם ביין של שביעית, חַיָּבִין בַּבִּעוּר, כיון שהם נותנים טעם זה בזה.
זֶה הַכְּלָל בכל האיסורים שבתורה, כָּל דבר שֶׁהוּא בְנוֹתֵן טַעַם במין השני, חַיָּב לְבַעֵר, אפילו אם זהו מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, כמו הדוגמאות שהביאה המשנה. וְאם התערובת היא של מִין בְּמִינוֹ, אפילו שאין אחד נותן טעם בשני, חייב לבער אפילו בתערובת כָּל שֶׁהוּא.
וכן הכלל גם בשְׁבִיעִית, שהיא אוֹסֶרֶת כָּל שֶׁהוּא בְּמִינָהּ, וְשֶׁלֹּא בְמִינָהּ אוסרת רק בְּנוֹתֵן טָעַם:
