השער האחד עשר – שער החרטה
החרטה היא דרך ישרה מאוד לעניין התשובה, כי מי שחטא ומתחרט – כאילו לא חטא. ואי אפשר לשוב בתשובה בלא חרטה, כי לעולם לא יתכפרו עוונותיו אם אינו מתחרט עליהם. גם התפילה אינה מקובלת זולת החרטה, כי איך יאמר 'סלח לנו אבינו כי חטאנו' כשאינו מתחרט על חטאיו? לכן יתחרט, ויתפלל, ויתוודה, ויחשוב שלא יחזור על מעשיו הרעים, ואז תהיה תפילתו מקובלת.
אבל העושה טובה ומתחרט, זאת מידה רעה. לכן צריך שתזהר שלא תתחרט על הטובות, שלא תאבד שכרך. אם נתת לעני צדקה ואחר זמן הכעיסך – היזהר שלא תתחרט על הטובות שעשית לו; כי כיון שהייתה כוונתך בעת הנתינה לשם שמים, הנה שכרך שמור לך.
