משנה ד: לָקַח בְּכוֹר לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ אוֹ לָרֶגֶל וְלֹא צָרִיךְ לוֹ, מֻתָּר לְמָכְרוֹ. צָדֵי חַיָּה עוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לָהֶם מִינִים טְמֵאִין, מֻתָּרִים לְמָכְרָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁנִּתְמַנָּה לוֹ לְפִי דַרְכּוֹ, לוֹקֵחַ וּמוֹכֵר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְהֵא אֻמָּנוּתוֹ בְכָךְ. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:
משנה ד: לאחר שהתבאר במשנה הקודמת שאסור לסחור בבכורות ובמאכלות אסורות, מבארת משנתנו שיש אופנים שמותר למוכרם בדרך מקרה: לָקַח [-אם קנה האדם] בְּכוֹר בהמה טהורה בעל מום, שהוא מותר באכילה לזרים, לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ, אוֹ לָרֶגֶל, וְלֹא צָרִיךְ לוֹ, מֻתָּר לְמָכְרוֹ, אך רק בסכום ששילם עליו, שלא יפסיד, ואינו רשאי למוכרו ביותר כדי להרויח. צָדֵי חַיָּה עוֹפוֹת וְדָגִים, שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לָהֶם מִינִים טְמֵאִין, מֻתָּרִים לְמָכְרָן, כיון שלא אסרה התורה אלא לקיימם כדי לסחור בהם, אבל אם הזדמן לאדם מינים טמאים, רשאי למוכרם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מִי שאינו עוסק בצידה, שֶׁנִּתְמַנָּה [-שנזדמן] לוֹ לְפִי דַרְכּוֹ, כגון שמצא קן של עופות טמאים, לוֹקֵחַ וּמוֹכֵר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְהֵא אֻמָּנוּתוֹ הקבועה בְכָךְ. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין, כיון שהם סוברים שלא התירו את הדבר אלא לציידים, כיון שהם צריכים לתת מס קבוע למלך, ועל ידי זה יהיה להם מהיכן לשלם את המס, אך לסתם אדם הדבר אסור.
