יג. אין רשאי הבוצע לבצוע אלא עד שיכלה אמן מרוב המסובין, ואחר הברכה והבציעה יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה, ואפילו אמן דקדיש לא יעשה עד שיטעום, ובשום אופן לא ישיח בין ברכה לאכילה, ואם שח בדברים חיצונים צריך לחזור ולברך, ואם שח בדברים השייכים לסעודה אף על פי דלא שייכי לברכה כגון שאמר הביאו מלח וכיוצא, אין צריך לחזור ולברך, ולכתחילה יזהר אפילו בדברים השייכים לברכה שלא ישיח עד שיאכל:
יד. אפילו שהכניס המאכל לפיו ולועסו כל עוד שלא בלע – לא ישיח, ומ"מ אם שח קודם שבלע אפילו בדברים חיצונים אין צריך לחזור ולברך, ולכתחילה נכון להזהר שלא ישיח כלל עד שיגמור לאכול כזית מפרוסת המוציא:
טו. אם אמר תנו מאכל לבהמה הרי זה חשוב דברים השייכים לסעודה, מפני דאסור לאדם לאכול קודם שיתן מאכל לבהמתו, ואם אמר תנו מים לבהמה יש להסתפק, על כן בכה"ג טוב שיהרהר הברכה בלבו:
