משנה ה: אֵין נוֹתְנִים, לֹא לְבַיָּר, וְלֹא לְבַלָּן, וְלֹא לְסַפָּר, וְלֹא לְסַפָּן. אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְבַיָּר לִשְׁתּוֹת. וּלְכֻלָּן, הוּא נוֹתֵן מַתְּנַת חִנָּם:
משנה ה: אֵין נוֹתְנִים דמי פירות שביעית, לֹא לְבַיָּר – חופר בורות המוכר מים לכל יושבי העיר, לא יתן לו שכר על המים הנצרכים לו לכל שימושיו [מלבד שתיה, כמבואר בסיפא], וְלֹא לְבַלָּן – מחמם מרחצאות, וְלֹא לְסַפָּר, שכר תספורת, וְלֹא לְסַפָּן, שכר הפלגה בספינתו. אֲבָל נוֹתֵן הוּא דמי שביעית לְבַיָּר תמורת מים לִשְׁתּוֹת, כיון שמותר להשתמש בדמי שביעית לצורך שתיה. וּלְכֻלָּן – לכל בעלי האומנות, הוּא נוֹתֵן מדמי שביעית מַתְּנַת חִנָּם, אף שהוא יודע שמחמת כן יתנו לו גם הם דברים בחינם, כיון שלא נאסר אלא דבר שהוא דרך סחורה, ואילו נתינה שכזו היא דרך מכירה, המותרת, ואינה דרך סחורה.
