חלק שלישי / פרק רביעי
במקרי הנבואה
יא. והנה, מן הדרך הזה היה הענין שקרה לנביאי אחאב מלך ישראל, ברוח שפיתה אותם. וזה, כי הנה מפני מעשיו נגזר עליו שילך ויפול ברמות גלעד, והיה ראוי שיהיה לו פיתוי חזק, שעל ידו ימשך וילך אל המלחמה ההיא, ולא יסוג ממנה, אף שקרה לו מה שהיה ראוי שימנעהו, וכמו שאירע באמת, שאמר לו יהושפט מלך יהודה "דרוש נא כיום את דבר ה'", ולא הספיק לו נבואת הנביאים ההם, שכל זה היה צפוי לפניו יתברך.
והנה בהיות המשפט נערך לפני בית דין של מעלה, היו מקטרגים ומלמדים זכות, ומוזמנים ענינים לפתותו, ונמצא היותר הגון ענין הרוח, והוא, כי כל אותם נביאי שקר היו מתנבאים לעיניו ובפניו של אחאב, והיינו שהיו עושים אותם המעשים ומשתדלים באותם הענינים שעל ידיהם נמשך גלוי הנבואה, והנה הם לא היו משתדלים אלא להמשיך גלוי הטומאה שזכרנו למעלה ולא יותר, אלא שהיו מרמים במלך, ומראים לו שממשיכים גילוי אורו יתברך. אמנם על כל פנים היו משתדלים בהמשכה לפניו, והיה נמשך עליהם באמת הגילוי אשר היו מבקשים, ודבר זה היה נעשה לעיני המלך להתחזק יותר באמונה בם, והוא שאמר הכתוב "וכל הנביאים מתנבאים לפניהם". והנה, מה שהיה נמשך להם באותה הנבואה הטמאה היו מילות אלה "עלה… והצלח, ונתן ה' ביד המלך", אלה היו הדברים שהיה הרוח ההוא מדבר בפיהם, ולא היו טועים הם בעצמם, כי הם היו יודעים השתדלותם מה היה, אלא אחאב היה טועה בהם ומתפתה עד שלא האמין לדברי מיכיהו נביא האמת, מרוב אמונתו במה שהיה רואה בנביאי השקר שלו. ואמנם, צדקיה בן כנענה הוסיף על שאר הנביאים ההם, כי הם לא אמרו אלא כפי מה שנמשך להם מאותו הרוח, אך צדקיה הוסיף לעשות כעין מה שהיו עושים נביאי האמת, וזה, כי כבר האמין בעצמו בגילוי ההוא, וחשב היותו אמיתי ונמשך מלפניו יתברך, עד שהזיד לומר "כה אמר ה' באלה תנגח את ארם" וכו', והנה הוא לא לומד בדרכי הנבואה האמיתית כראוי, ולא הבחין בין השקר והאמת, ועל כן אמרו חז"ל עליו שאמר מה שלא שמע, וכן אמרו 'רוח נבות אטעיתיה', ואמרו עוד 'אבעי ליה למידק' כפי מה שהזהירו יהושפט ש'אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד'. והנה באמת קרה לנביאים ההם באותו הזמן גילוי יותר ממה שהיו רגילים להשיג, ובדרך שונה ממה שהיו רגילים, עד שטעה צדקיה, ונדמה לו שאותה הפעם היתה נבואתו אמיתית, אף על פי שהשתדלותם לא היתה אלא לצד הטומאה, כמו שזכרנו, אבל זאת היתה נסיבה מאת ה', וכמו שזכרנו, והבן היטב.
