כ) המקום שבין האולם ולמזבח מקודש ממנה – מעזרת הכהנים, שאין בעלי מומין ופרועי ראש וקרועי בגדים נכנסין לשם:
כא) ההיכל מקודש מ'בין האולם ולמזבח', שאין נכנס לשם אלא רחוץ ידים ורגלים:
כב) בית קדש הקדשים מקודש ממנו – מההיכל, שאין נכנס לשם אלא כהן גדול, ביום הכפורים, בשעת העבודה:
כג) מקום שהיה בעלייה מכוון על קדש הקדשים, אין נכנסין לו אלא פעם אחת בשבוע – בשבע שנים, כדי לידע מה הוא צריך לחזק בדקו. בשעה שנכנסין הבנאים לבנות ולתקן בהיכל או שנכנסים כדי להוציא משם את הטומאה, מצוה שיהיו הנכנסין כהנים תמימים. אם לא מצאו תמימים, יכנסו כהנים בעלי מומין. ואם אין שם כהנים כלל, יכנסו לוים. לא מצאו לוים, יכנסו ישראל. מצוה בישראלים טהורים, לא מצאו טהורים, יכנסו טמאים. אם יש טמא ובעל מום, מוטב שיכנס בעל מום ואל יכנס טמא, לפי שהטומאה רק 'דחויה' בציבור, ולא 'הותרה' בציבור, ולכן בעל מום קל יותר מטמא. וכל הנכנסין להיכל לתקן, יכנסו בתיבות שמשלשלים אותם מלמעלה, ופתוחות התיבות רק לצד שעליהם לתקן, ואם אין שם תיבות או שאי אפשר להם שיעשו בתיבות, יכנסו דרך פתחים:
תפריט
תפריט
רביעי
כ"ד שבט התשפ"ו
