שם עולם / פרק ה
אל יטעה האדם לחשוב, מה בכך שאני או בני נעזוב את לימוד התורה, וכי מחמת כן לא נוכל להיות יהודים כשרים?! אין הדבר כן, כי כבר אמרו חז"ל, והוכח הדבר גם מהנסיון, כי אדם מישראל בלי לימוד תורה הרי הוא כדג בלי מים, וגם אם יחיה ויפרפר מעט, ודאי סופו למות, כי אין הדג יכול לחיות אלא בזמן שיש מעט לחלוחית של מים על גופו, ולא יותר. כך היא קדושת ה' החופפת על כל אדם מישראל, שעל ידה יזכו לעתיד לבא לחיי נצח, היא רק על ידי לימוד התורה. וכשבני אדם פורשים מהתורה, כל זמן שלחלוחית התורה קיימת בהם הרי הם ממשיכים לשמור את המצוות שהורגלו בהם, אבל כשמתייבשת לגמרי לחלוחית התורה שבהם, מתחילים להפסיק להקפיד על קיום המצוות.
ובאמת כל זה רמוז בפסוקי התורה, וכמו שדרשום חז"ל והביא זאת רש"י על הפסוק 'ואם לא תשמעו לי [להיות עמלים בתורה], ולא תעשו את כל המצוות האלה [משלא תלמדו – לא תעשו], ואם בחוקותי תמאסו [מואס באחרים העושים], ואם את משפטי תגעל נפשכם [שונא את החכמים], לבלתי עשות [מונע אחרים מלעשות] את כל מצוותי [כופר, שלא ציויתים], להפרכם את בריתי' [כופר בעיקר]. הרי אלו שבע עבירות הנגררות זו מזו, והראשונה שבהם – שלא היה האדם עמל בלימוד התורה.
