ג הָבִ֤יאִי עֵצָה֙ עֲשׂ֣וּ פְלִילָ֔ה שִׁ֧יתִי כַלַּ֛יִל צִלֵּ֖ךְ בְּת֣וֹךְ צָֽהֳרָ֑יִם סַתְּרִי֙ נִדָּחִ֔ים נֹדֵ֖ד אַל־תְּגַלִּֽי׃ ד יָג֤וּרוּ בָךְ֙ נִדָּחַ֔י מוֹאָ֛ב הֱוִי־סֵ֥תֶר לָ֖מוֹ מִפְּנֵ֣י שׁוֹדֵ֑ד כִּֽי־אָפֵ֤ס הַמֵּץ֙ כָּ֣לָה שֹׁ֔ד תַּ֥מּוּ רֹמֵ֖ס מִן־הָאָֽרֶץ׃
֍ ֍ ֍
(ג) ובינתיים ילך השליח של מואב אל מלכות יהודה, ויבקש מהם כמה בקשות, ופותח בבקשה הקטנה ומסיים בגדולה, תחילה יאמר רק, הָבִיאִי עֵצָה – תנו לנו עצה בלבד, כיצד נוכל להלחם בסנחריב ולנצחו, ואם נראה לכם שאין בכוחנו להלחם באויב, עֲשׂוּ פְלִילָה – בואו אתם להלחם בהם עבורינו, ועשו בכך דין ומשפט צדק כראוי, ואם גם זה אינכם יכולים לעשות, קבלו אותנו לכל הפחות כפליטים בארצכם, וגם בזה יש כמה דרגות, שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ בְּתוֹךְ צָהֳרָיִם – הכינו לנו ארץ שקטה ושלווה, שאין צורך להסתתר בתוכה, והיא כמו הצל המחשיך הנמצא באמצע הצהריים, סַתְּרִי נִדָּחִים – ושם נסתיר את פליטי מואב הנידחים מארצם. והוסיף וביקש, נֹדֵד אַל תְּגַלִּי – גם אם יהיו פליטים ממואב שלא יסתתרו באותה ארץ, אלא ינדדו על פני כל ארץ יהודה, ולא יחביא את עצמו, אל תגלו את מקומו לאויב.
(ד) והוסיף וביקש יותר מכך, שלא יצטרכו כלל להסתתר, אלא יָגוּרוּ בָךְ, בגלוי, נִדָּחַי מוֹאָב, ולא רק שלא תסגירום ליד האויבים, אלא הֱוִי סֵתֶר לָמוֹ מִפְּנֵי שׁוֹדֵד – אם יבוא מי שירצה לשודדם, תגינו עליהם מפניו. ומדמה עתה את מואב לבהמה המניקה חלב, שזהו שפע העושר של הארץ, והאויב רוצה למצוץ את החלב וליטול את השפע לעצמו, ועל זה אומר, כִּי אָפֵס הַמֵּץ – נמנע האויב המוצץ את שפע הארץ מלבוא למואב, אך דבר זה הוא מפני שכָּלָה השֹׁד שהחלב כנוס בו, כי כבר תם כל רכושם, ולא רק השפע כלה, אלא תַּמּוּ רֹמֵס מִן הָאָרֶץ – אף הבהמות עצמם הנושאות את החלב, כלומר, גם האנשים המחזיקים בעושר ובנכסים, כלו מן הארץ, כי התרוקנה מואב מכל יושביה, והארץ חריבה, מאין יושב.
