פרשת כי תצא
"לא אכלתי באוני ממנו" (דברים כו יד)
מצוות לא תעשה, שלא לאכול מעשר שני באנינות, וענין ה'אנינות' דאורייתא היינו מי שמת לו אחד מקרוביו שהוא חייב להתאבל עליהם, אותו היום שימות ויקברנו נקרא הקרוב אונן, ועל זה נאמר 'לא אכלתי באוני ממנו'. לומר, שאם היה אוכל באנינות – היה עובר. ולא מעשר שני בלבד אסור לאכול באנינות, אלא אף את כל הקדשים אסור לאכול באנינות, ואם עבר ואכלם לוקה עליהם.
משרשי המצוה, לפי שהקדשים שלחן גבוה הם, ואין ראוי למי שהוא דואג וכואב מאד בלבבו להתקרב אל שלחן המלך, ועל דרך משל זהו כענין שכתוב 'כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק'. ועוד טעם אחר, כי באכילת הקדשים תמצא כפרה אל הבעלים, ואין ספק, כי באכלם את קדשיהם היו אוכלים אותם בכוונה ובדעת שלימה, וכל מחשבותם וכל תנועותיהם נכונות נגד השם, ובהיות האדם בצער, דואג וחרד ביום מות קרובו, אין דעתו וכוונתו מיושבת כלל, ועל כן אין ראוי לאכול בזמן כזה קדשי שמים.
ונוהג איסור זה באנשים ונשים, בזמן שבית המקדש קיים, שהיו שם מעשרות דאורייתא.
