פרשת וילך
"הקהל את העם האנשים והנשים והטף…" (דברים לא יב)
מצוות עשה שיקהל עם ישראל כולו, אנשים ונשים וטף, במוצאי שנת השמיטה, בחג הסוכות, ביום שני בחג, ולקרוא באזניהם קצת מחומש דברים, ועל זה נאמר 'מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות… הקהל את העם האנשים והנשים והטף'. וזאת היא מצות 'הקהל' הנזכרת בגמרא.
משרשי המצוה, לפי שעיקר מעלת עם ישראל היא התורה, ובה יפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכים לחיי עד, תענוג נצחי שאין למעלה הימנו בנבראים, על כן בהיות כל עיקר מעלתן בתורה – ראוי שיקהלו הכל יחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע את דברי התורה, ועל ידי זה יצא קול בתוך כל העם, אנשים ונשים וטף, שישאלו 'מה הקיבוץ הרב הזה שנתקבצנו יחד כולנו?', ותהיה התשובה, לשמוע דברי התורה, שהיא כל עיקרנו, הודנו ותפארתנו, ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה, ויכניסו הכל בליבם חשקה, ועם החשק בה ילמדו לדעת את ה' ויזכו לטובה, וישמח ה' במעשיו, וכמו שכתוב בפירוש בזאת המצוה 'ולמען ילמדו ויראו את ה".
מדיני המצוה, שהמלך הוא המחויב לקרוא באזניהם, ורשאי לקרוא כשהוא יושב, ואם קרא מעומד – הרי זה משובח.
וקודם הקריאה תוקעים בחצוצרות בכל ירושלים, ומביאים בימה גדולה של עץ, ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים, והמלך הולך ויושב עליה, כדי שישמעו קריאתו, וכל ישראל העולים לחג מתקבצים סביביו.
ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל על אדמתם. והעובר על זה – בין איש בין אשה – ולא בא במועד הזה לשמוע דברי התורה, וכן המלך – אם לא רצה לקרות, ביטלו עשה זה. ועונשם גדול מאד, כי זאת המצוה היא עמוד חזק וכבוד גדול בדת.
