משנה ג: אֵיזוֹ הִיא עִיר גְּדוֹלָה, כָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִים. פָּחוּת מִכָּאן, הֲרֵי זֶה כְּפָר. בְּאֵלּוּ אָמְרוּ, מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין. אֲבָל זְמַן עֲצֵי כֹּהֲנִים וְתִשְׁעָה בְּאָב וַחֲגִיגָה וְהַקְהֵל, מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין.
במשניות הקודמות התבאר שיש חילוק בין 'כפרים', שמקדימים את קריאת המגילה ל'יום הכניסה', והיינו יום שני או חמישי בשבוע, לבין 'עיירות גדולות' שאינן מוקפות חומה, שקוראים תמיד בי"ד. מבררת המשנה, אֵיזוֹ הִיא 'עִיר גְּדוֹלָה', ומשיבה, כָּל עיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִים – עשרה בני אדם שבטלים ממלאכתם, ומתפרנסים מהציבור, כדי שיהיו מצויים תמיד בבית הכנסת בשעת התפילה. אבל עיר שיש בה פָּחוֹת מִכָּאן [-פחות מעשרה בטלנים], הֲרֵי זֶה כְּפָר.
כפי שהתבאר, אם חל י"ד אדר ביום שאין בני הכפרים מצויים בעיר, הרי הם מקדימים לקרוא ב'יום הכניסה', אומרת המשנה, בְּאֵלּוּ – בדינים אלו של קריאת המגילה, אָמְרוּ חכמים שמַקְדִּימִין לקרוא קודם לי"ד באדר, וְלֹא מְאַחֲרִין לקרוא אחרי יום זה, אֲבָל זְמַן עֲצֵי כֹּהֲנִים – משפחות היו בירושלים, שהיתה להם קביעות להביא עצים בימים מסוימים, והיו עושים באותו יום 'יום טוב' ומקריבים קרבנות, ואין זה דוחה את השבת, וְתִשְׁעָה בְּאָב או שאר הצומות, שאינם דוחים את השבת, וְהקרבת קרבן חֲגִיגָה ברגלים, שאינו דוחה את השבת, וְמצוות הַקְהֵל – שמכנסים את כל ישראל במוצאי יום טוב ראשון של סוכות, והמלך קורא בפניהם בתורה, וכיון שצריכים להביא גם את הילדים הקטנים שאינם יכולים ללכת לבד אי אפשר לעשות כן בשבת, כל הדברים הללו, אם חלו בשבת, מְאַחֲרִין אותם, ועושים אותם לאחר השבת, וְלֹא מַקְדִּימִין אותם לעשותם קודם השבת.
