פרק ו, משנה א: עַל אֵלּוּ מוּמִין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר, נִפְגְּמָה אָזְנוֹ מִן הַסְּחוּס, אֲבָל לֹא מִן הָעוֹר, נִסְדְּקָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָסְרָה, נִקְּבָה מְלֹא כַרְשִׁינָה, אוֹ שֶׁיָּבָשָׁה. אֵיזוֹ הִיא יְבֵשָׁה, כֹּל שֶׁתִּנָּקֵב וְאֵינָהּ מוֹצִיאָה טִפַּת דָּם. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר, יְבֵשָׁה, שֶׁתְּהֵא נִפְרָכֶת:
פרק ו, משנה א: בשני הפרקים הבאים יבואר מה הם המומים המתירים בכור בשחיטה ואכילה, ומשנתנו מבארת את המומים שבאוזן: עַל אֵלּוּ מוּמִין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר, נִפְגְּמָה – נחסרה אָזְנוֹ מִן הַסְּחוּס – תנוך האוזן, אֲבָל לֹא מִן הָעוֹר – האליה של האוזן, שחסרון בעור אינו נחשב מום, כיון שהוא חוזר ומבריא. וכן נחשב הוא בעל מום אם נִסְדְּקָה האוזן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָסְרָה, או שנִקְּבָה האוזן בשיעור של מְלֹא גרגר כַרְשִׁינָה, אוֹ שֶׁיָּבְשָׁה האוזן, ואֵיזוֹ הִיא יְבֵשָׁה, כֹּל שֶׁתִּנָּקֵב במקום היובש וְאֵינָהּ מוֹצִיאָה טִפַּת דָּם. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר, יְבֵשָׁה היינו שֶׁתְּהֵא האוזן נִפְרָכֶת – מתפוררת כשממשמשים בה.
