משנה
נאמר בתורה (דברים כב ו-ז) 'כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים'. ומשנתנו מבארת את פרטי הדינים במצוה זו:
שִׁלּוּחַ הַקֵּן, נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין, אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁים – לא בעופות שהוקדשו למזבח ולא בעופות שהוקדשו לבדק הבית, שנאמר במצוה זו 'שלח תשלח את האם', ועופות של הקדש אינך רשאי לשלח, אלא יש להביאם למזבח או ליד הגזבר [ואמנם אין שלוח הקן נוהג כלל בעופות שברשותו, כפי שיבואר להלן, אך דין זה שייך כשהקדיש האדם עוף שברשותו, ואחר כך ברח ממנו העוף למקום שאינו ברשותו, ומצאו רובץ על האפרוחים או על הביצים, שאם היה זה עוף של חולין היה נוהג בו שילוח הקן, ורק כיון שהוא מוקדש אין שילוח הקן נוהג בו].
חֹמֶר – חומרה מיוחדת יש בְּכִסּוּי הַדָּם יותר מִשִּׁלּוּחַ הַקֵּן, שֶׁכִּסּוּי הַדָּם נוֹהֵג בַּחַיָּה וּבָעוֹף, בַּמְּזֻמָּן וּבְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן, וְאילו שִׁלּוּחַ הַקֵּן אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בָעוֹף, וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן, שנאמר 'כי יקרא קן צפור', דרך מקרה, וּמבארת המשנה אֵיזֶהוּ שֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן, כְּגוֹן אַוָּזִים וְתַרְנְגוֹלִים שמרדו וברחו מהבית ומצאם שֶׁקִּנְּנוּ בַפַּרְדֵּס, שהוא מקום הפקר שאינו משתמר, ויכולות לברוח משם [ואף שזהו מין הרגיל לגדול בבית, כיון שמרדו אינם נחשבים מזומנים], אבל אם האווזים והתרנגולים קִנְּנוּ בַבַּיִת, וְכֵן יוֹנֵי הַרְדְּסִיאוֹת – יונים שדרכם לקנן בבית [וקרויות על שם הורדוס המלך, שהיה מגדלם בביתו], פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ [ואף שיונים הוא מין שאינו גדל בדרך כלל בבית, אם במקרה הם מקננים בבית, אין בהם מצוות שילוח הקן].
גמרא
תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, נאמר בפסוק (דברים כב ו) 'כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ', מבררת הברייתא, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר – מה בא הכתוב ללמדנו בלשון 'כי יקרא', ומבארת, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (שם כב ז) 'שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ', וכפל הלשון 'שלח תשלח' יכול להתפרש כציווי לחזר אחרי מצוה, זו, ולכן יָכוֹל היית לומר שיַחְזֹר האדם בֶּהָרִים וּבַגְּבָעוֹת עַד שֶׁיִּמְצָא קן ציפור וְיִשְׁלַח, תַּלְמוּד לוֹמַר – לכך נאמר 'כִּי יִקָּרֵא', כלומר, בִּמְאֹרָע לְפָנֶיךָ – אם יארע שיזדמן לפניך קן צפור, תקיים בו מצוה זו, אך אינך חייב לחזר אחרי מצוה זו.
