משנה ג: חָלְצָה וְרָקְקָה, אֲבָל לֹא קָרְאָה, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. קָרְאָה וְרָקְקָה, אֲבָל לֹא חָלְצָה, חֲלִיצָתָה פְּסוּלָה. חָלְצָה וְקָרְאָה, אֲבָל לֹא רָקְקָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כָּכָה יֵעָשֶׂה, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה, מְעַכֵּב. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, מִשָּׁם רְאָיָה, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה בָאִישׁ:
משנה ג: נאמר בתורה בפרשת חליצה (דברים כה ט) 'וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים, וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ, וְיָרְקָה בְּפָנָיו, וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו', הרי התבארו בפסוק זה שלשה דברים שעל היבמה לעשות, חליצת הנעל, יריקה בפני היבם, ואמירת לשון 'ככה יעשה לאיש' וגו'. משנתנו מבארת אילו דברים מעכבים את החליצה: יבמה שחָלְצָה וְרָקְקָה, אֲבָל לֹא קָרְאָה, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. קָרְאָה וְרָקְקָה, אֲבָל לֹא חָלְצָה, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. חָלְצָה וְקָרְאָה, אֲבָל לֹא רָקְקָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בביאור שיטתו, שיש ללמוד זאת מלשון 'כָּכָה יֵעָשֶׂה', ומכך שנקטה התורה לשון מעשה יש לדייק שכָּל דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה, כמו החליצה והיריקה, מְעַכֵּב, ואילו האמירה, שאין בה מעשה, אינה מעכבת. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אדרבה, מִשָּׁם רְאָיָה לדברי שאין הרקיקה מעכבת, שנאמר 'כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ', ומלשון 'לאיש' יש ללמוד שהמעכב הוא כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה בָּאִישׁ, והיינו החליצה, שזהו מעשה בגוף היבם, אבל הרקיקה שאינה ביבם עצמו, אלא על הארץ לפניו, אינה מעכבת.
