משנה ט: עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִדָּלֵק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ. אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, אוֹמֵר הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית, יִדָּלֵק. אָמַר לָהֶם, שְׁתֹקוּ, לֹא אוֹמַר לָכֶם מַה שֶּׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בּוֹ:
משנה ט: עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִדָּלֵק – יש לשורפו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ – יטול מעות בשווי העור, ויקנה בהם פירות ויאכלם בקדושת שביעית. אָמְרוּ התלמידים לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא מה ששנינו במשנתנו, 'אוֹמֵר הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית, יִדָּלֵק', אָמַר לָהֶם רבי עקיבא, שהיה תלמידו של רבי אליעזר, שְׁתֹקוּ מלומר חומרא זו בשם רבי אליעזר, לֹא אוֹמַר לָכֶם מַה שֶּׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בּוֹ, שהיה מיקל בדבר ביותר, ולכן לא רצה רבי עקיבא לומר להם מה היתה דעתו בענין זה.