משנה ה: הַכֵּה תַכֶּה אֶת וְגוֹ', הַחַמֶּרֶת וְהַגַּמֶּלֶת הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין אוֹתָהּ. הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב, מִכָּאן אָמְרוּ נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ אוֹבְדִין, שֶׁבְּחוּצָה לָהּ פְּלֵטִין. וְשֶׁל רְשָׁעִים, בֵּין שֶׁבְּתוֹכָהּ בֵּין שֶׁבְּחוּצָה לָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ אוֹבְדִין:
נאמר בפרשת עיר הנדחת 'הַכֵּה תַכֶּה אֶת וְגוֹ' יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב, הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ, וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ, לְפִי חָרֶב'. הַחַמֶּרֶת וְהַגַּמֶּלֶת – שיירת חמורים או שיירת גמלים הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, ואנשיה לא הודחו יחד עם אנשי העיר, הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין אוֹתָהּ, שהרי אינה נעשית עיר הנדחת עד שיודחו רוב אנשי העיר, ואם יחד עם אנשי השיירות הללו יש רוב מאנשי העיר שלא הודחו, נמצא שהם מצילים את העיר מלהיעשות עיר הנדחת, ובתנאי ששהו אנשי השיירות בעיר זו לפחות שלשים יום. והוא הדין בהיפך, שאם הודחו עם אנשי העיר, ויחד עמם יש רוב שהודחו, נעשית העיר מחמתם עיר הנדחת, אף שללא החשבתם במנין אנשי העיר לא היה רוב למודחים, אלא שנקטה המשנה אופן של זכות והצלה.
נאמר בפרשה זו 'הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב', מִכָּאן אָמְרוּ, נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ – שבתוך העיר, אוֹבְדִין, אף על פי שלא עבדו עבודה זרה. אבל נכסי צדיקים הגרים בעיר זו, שֶׁבְּחוּצָה לָהּ – הנמצאים מחוץ לעיר, פְּלֵטִין – ניצולים. וְנכסיהם שֶׁל הרְשָׁעִים מיושבי העיר, שעבדו עבודה זרה, בֵּין נכסים שֶׁבְּתוֹכָהּ בֵּין שֶׁבְּחוּצָה לָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ אוֹבְדִין.
