משנה ב: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַבִּעוּר, יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל. וְשָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְכָל אַחַת וְאַחַת. גָּלִיל הָעֶלְיוֹן, וְגָלִיל הַתַּחְתּוֹן, וְהָעֵמֶק. מִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַעְלָן, כָּל שֶׁאֵינוֹ מְגַדֵּל שִׁקְמִין, גָּלִיל הָעֶלְיוֹן, וּמִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַטָּן, כָּל שֶׁהוּא מְגַדֵּל שִׁקְמִין, גָּלִיל הַתַּחְתּוֹן. וּתְחוּם טְבֶרְיָא, הָעֵמֶק. וּבִיהוּדָה, הָהָר וְהַשְּׁפֵלָה וְהָעֵמֶק. וּשְׁפֵלַת לוּד כִּשְׁפֵלַת הַדָּרוֹם, וְהָהָר שֶׁלָּהּ כְּהַר הַמֶּלֶךְ. מִבֵּית חוֹרוֹן וְעַד הַיָּם מְדִינָה אֶחָת:
משנה ב: נאמר בפסוק (ויקרא כה ז) וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל', ולימד בכך הפסוק שמותר לאדם לאכול מפירות השביעית רק כל זמן שפירות אלו מצויים בשדה לחיות, אך כאשר כלה מין זה של פירות לחיה מן השדה, על האדם לכלות ולבער מין זה מבהמתו שבבית, משנתנו מבארת שארץ ישראל מחולקת לחלקים שונים לענין זה, והשיעור של כילוי מין זה מהשדה נקבע לפי כל מקום ומקום בפני עצמו: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת בארץ ישראל, חלוקות זו מזו, לַבִּעוּר, יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל. וְשָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְכָל אַחַת וְאַחַת – בכל אחת משלש ארצות אלו יש חלוקה פנימית שלש ארצות, הגליל מחולק לשלש ארצות, גָּלִיל הָעֶלְיוֹן, וְגָלִיל הַתַּחְתּוֹן, וְהָעֵמֶק. ומבארת המשנה את הגבולות של שלש הארצות שבגליל, מִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַעְלָן, כָּל מקום שֶׁאֵינוֹ מְגַדֵּל שִׁקְמִין, זהו גָּלִיל הָעֶלְיוֹן [כיון שאין השקמים גדלים אלא בשפילה]. וּמִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַטָּן, כָּל מקום שֶׁהוּא מְגַדֵּל שִׁקְמִין, זהו גָּלִיל הַתַּחְתּוֹן. וּתְחוּם טְבֶרְיָא, הוא הָעֵמֶק. וּבִיהוּדָה, שלש הארצות הן הָהָר, וְהַשְּׁפֵלָה, וְהָעֵמֶק. ובעבר הירדן, שלש הארצות הן שפלת לוד, הר לוד, ובית חורון, ומבארת המשנה את הגבולות שלהם, וּשְׁפֵלַת לוּד דינה כִּשְׁפֵלַת הַדָּרוֹם, שכל זמן שמצוי מין זה בשפלת הדרום אוכלים ממנו גם בשפלת לוד, וְהָהָר שֶׁלָּהּ [-של שפלת לוד] דינו כְּהַר הַמֶּלֶךְ. ומִבֵּית חוֹרוֹן וְעַד הַיָּם, מְדִינָה אֶחָת:
