פרק יג, משנה א: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מְמָאֲנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֲרוּסוֹת וּנְשׂוּאוֹת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בַּבַּעַל וְלֹא בַיָּבָם. וּבֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּבַּעַל וּבַיָּבָם. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּפָנָיו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּפָנָיו וְשֶׁלֹּא בְפָנָיו. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּבֵית דִּין. וּבֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּבֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בְבֵית דִּין. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי, מְמָאֶנֶת וְהִיא קְטַנָּה, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, אֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶפְקֵר, אֶלָּא מְמָאֶנֶת וּמַמְתֶּנֶת עַד שֶׁתַּגְדִּיל, וּתְמָאֵן, וְתִנָּשֵׂא:
פרק יג, משנה א: מדין תורה יכול האב לקבל קדושין עבור בתו הקטנה, אפילו שלא מדעתה ושלא מרצונה, [אמנם אסרו חכמים על האדם לעשות כן, אלא צריך להמתין עד שתגדל בתו ותאמר בפלוני אני רוצה], ואם מת האב אין הקטנה יכולה להתקדש מדין התורה אף לא על ידי עצמה. אמנם חכמים תקנו שיהיה כח לאמה ולאחיה להשיאה בקטנותה, אבל כל זמן שלא גדלה יכולה היא למאן בקדושין אלו, ויוצאת מבעלה ללא גט. משנתנו עוסקת בדיני מיאון, ומבררת מי הן היכולות למאן, וכיצד ממאנות:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מְמָאֲנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת – יתומה קטנה שהשיאוה אמה ואחיה, יכולה למאן בבעלה רק בזמן שהיא מאורסת לו, אבל לאחר שנשאה אינה יכולה למאן, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בין אֲרוּסוֹת וּבין נְשׂוּאוֹת יכולות למאן. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, ממאנת הקטנה בַּבַעַל, וְלֹא בַיָּבָם, שאם לא מיאנה בבעל, ומת ללא בנים, אין הקטנה יכולה למאן ביבם, אלא יש לה להמתין עד שתגדל, ותחלוץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, ממאנת בין בַּבַעַל וּבין בְיָבָם. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, ממאנת רק בְּפָנָיו, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים ממאנת בין בְּפָנָיו וּבין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, ממאנת דוקא בְּבֵית דִּין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, ממאנת בין בְּבֵית דִּין וּבין שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי, מְמָאֶנֶת וְהִיא קְטַנָּה – כל זמן שהיא קטנה יכולה היא למאן אֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים, אם מיאנה וחזרו אחיה ואמה והשיאוה לאחר, יכולה היא למאן גם בו, וכך ממאנת והולכת כמה פעמים שתרצה, עד שתגדל. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, אֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶפְקֵר, שיוכלו לקדש אותן כמה וכמה פעמים, ואפילו שלדעת בית שמאי המיאונים הללו הם רק מן האירוסין, מכל מקום יש בזה זלזול בבנות ישראל, אֶלָּא מְמָאֶנֶת וּמַמְתֶּנֶת עַד שֶׁתַּגְדִּיל, ועד אז לא תתארס שוב, וּתְמָאֵן וְתִנָּשֵׂא – או תמאן ותינשא מיד, שאז שוב אינה יכולה למאן, וכמו שהתבאר בתחילת המשנה, שלדעת בית שמאי אין נשואה ממאנת.
