א) מצות עשה לעשות שמן המשחה, שיהיה מוכן לדברים שצריכין משיחה בו, כמו שיתבאר להלן, שנאמר 'ועשית אותו שמן משחת קדש'.
ב) וככה עשהו משה רבינו במדבר, לקח מן המור והקנמון והקדה [-מיני בשמים שונים] מכל אחד משלשתן משקל חמש מאות שקל בשקל הקודש, ומ'קנה הבושם' לקח חמשים ומאתים, ולהלן יבואר מה הם מיני בשמים אלו.
וזה שנאמר בתורה לגבי הקנמון 'וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים', ולא כתבה התורה בפירוש שיקחו חמש מאות, כדי ללמד שלא ישקלו בבת אחת משקל חמש מאות שקל, כמו ששקלו את שאר הבשמים, אלא ששוקלים אותו בשתי פעמים, חמשים ומאתים בכל פעם, ויחד הם חמש מאות.
ושחק משה רבינו כל אחד ואחד מהבשמים לבדו, ועירב הכל, ושרה אותן במים זכין ומתוקין עד שיצא כל כחן במים, ונתן על המים שמן זית הין, וההין הוא שנים עשר לוג, כל לוג ארבע רביעיות, ובישל הכל על האש, עד שאבדו [-התאדו] המים, ונשאר השמן לבדו, ספוג בריח הבשמים, והניחו בכלי לדורות.
