א. אף על פי שהתבאר שאסור ליהנות משום דבר של חבירו שלא מדעתו, מכל מקום בדבר שזהו מנהג כל העולם, וגם אותו אדם יודע ממנהג זה, הדבר מותר. (קצש"ע קפב).
ב. ולכן, אם בא ילד לבית אחר, מותר לאחד מבני הבית לתת לו דבר מאכל וכדומה אף שאין בעל הבית נמצא שם, כיון שזהו המנהג, וכן אם בא עני – מותר לתת לו פרוטה, כדרך שבעל הבית נוהג לתת. ואף בגינה וכדומה, אם אדם זה רגיל לאכול מפירות הגינה מדעת הבעלים, מותר לו לעשות כן אף שלא מדעתו. (שם)
