משנה ב: אֵיזוֹ הִיא קְטַנָּה שֶׁצְּרִיכָה לְמָאֵן, כּל שֶׁהִשִּׂיאוּהָ אִמָּהּ וְאַחֶיהָ לְדַעְתָּהּ. הִשִּׂיאוּהָ שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ, אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, כָּל תִּינוֹקֶת שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר קִדּוּשֶׁיהָ, אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם אֶלָּא כִמְפֻתָּה. בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה:
משנה ב: כפי שהתבאר תיקנו חכמים קידושין לקטנה יתומה, ומשנתנו מבארת שלא בכל קטנה תקנו חכמים קידושין אלו, אלא יש צורך שיהא בה דעת [ואין זה כקידושין דאורייתא שמקדש האב את בתו אפילו היא בת יום אחד]: אֵיזוֹ הִיא קְטַנָּה שֶׁצְּרִיכָה לְמָאֵן, כָּל שֶׁהִשִּׂיאוּהָ אִמָּהּ וְאַחֶיהָ לְדַעְתָּהּ – מרצונה של הקטנה, אבל אם הִשִׂיאוּהָ שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ, אין אלו קדושין כלל, אף לא מדרבנן, ואֵינָהּ צְרִיכָה אפילו לְמָאֵן. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, כָּל תִּינוֹקֶת שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר קִדּוּשֶׁיהָ, מחמת שהיא קטנה ביותר, אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מַעֲשֶׂה קְטַנָּה נחשב לכְּלוּם, אֶלָּא נחשבת היא כִּמְפוּתָּהּ, ואף שצריכה היא למאן, מכל מקום אינה נחשבת כאשתו לשאר דינים, ולכן אם היתה בַּת יִשְׂרָאֵל ונישאה לְכֹּהֵן, לֹא תֹאכַל בִּתְרוּמָה, וכן אם היתה בַּת כֹּהֵן ונישאה לְיִשְׂרָאֵל, הרי זה כאילו היא עדיין ברשות אביה, ותֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
