א. אמר המחבר: שאלו אותי על מה שיש לי לטעון ולהשיב כנגד הפילוסופים החולקים על אמונתנו, וכנגד דברי הדתות השונות, והקראים המכחישים את מסורת התורה שבעל פה המקובלת בעם ישראל. ונזכרתי מה ששמעתי מכבר, אודות דבריו של אחד מחכמי ישראל שהתווכח עם מלך כוזר על אמונת ישראל, ובהשפעתו התגייר המלך. הדבר אירע לפני כארבע מאות שנה, כמו שנזכר ונודע בספר דברי הימים.
מלך זה חלם חלום אחד פעמים רבות, בחלומו נדמה לו שמלאך מדבר עמו, ואומר לו 'כוונתך רצויה לפני הבורא, אבל מעשך אינו רצוי'. הוא היה משתדל מאד לקיים את חוקי הדת הכוזרית, עד שהיה מכהן בעצמו בעבודת ההיכל והקרבנות בלב שלם, ולמרות השתדלותו ואדיקותו בדת הכוזרית, היה המלאך בא אליו בחלום הלילה ואומר לו 'כוונתך רצויה אבל מעשך אינו רצוי'. בהשפעת החלומות האלה גמר מלך כוזר בדעתו לחקור מה היא האמיתית באמונות ובדתות, עד שהגיע ליהדות, אותה קיבל להיות דתו, ועימו עם רב מהכוזרים.
ראיתי לנכון לכתוב לתועלת המשכילים את אותו טענות וראיות של החכם, שהן מניחות את דעתי ומקובלות אצלי, מבלי לגרוע או להוסיף.
