יב. הכוזרי: החלטתי מתחילה לא לשאול יהודי, מפני שידעתי שאבד להם הזכרון בכל מה שקשור לתורה שקבלו מאבותיהם, והם חסרי תבונה ומחשבה מעמיקה, וזאת בגלל השפלות והדלות שרוקנו אותם מכל מדה טובה [ואכן רואה אני שלא טעיתי], הלא היה עליך לומר כי אתה מאמין בבורא העולם, המנהיגו ומסדרו, ובמי שבראך וממציא לך טרף מזונך, ושאר דברים הדומים לאלה, שהן הדעות והאמונות של כל דת ודת, ובעבור זה הוא רודף אחר האמת, וזאת כדי להדמות לבורא בצדקתו וחכמתו.
יג. החבר: הדת הזו שהזכרת היא דת החוקים והנמוסים, שאפשר לעמוד עליה בסברה והגיון בלבד, מוצאה מהעיון השכלי, ומרובים בה הספקות, ואם תשאל את הפילוסופים עליה לא תמצא אצלם הסכמה ואחדות דעות, לא בדבר המעשים הנרצים, ולא בדבר האמונה האמיתית, כי דעות הפילוסופים הם דברים שיש להתוכח אודותם, ישנם דברים שיכולים להוכיח אותם, וישנם דברים שהם יסתפקו בעובדה שהדברים מתקבלים על הדעת, ואף ישנן דעות גרועות מאלה מבחינה הגיונית, ואין הדעת נוחה בהן, ובודאי שאינן בנויות על הוכחות חותכות.
יד. הכוזרי: דבריך אלה יהודי טובים בעיני מהקדמתך, וברצוני כעת להמשיך לשוחח אתך.
