ט) היה מתאוה לפת מן היין, או שלא היה לו יין, הרי זה נוטל ידיו תחלה, ומברך המוציא, ומקדש [-אומר ברכת הקידוש], ואחר כך בוצע ואוכל. ואין מבדילין על הפת, אלא על הכוס:
י) מי שנתכוין לקדש על היין בלילי שבת, ושכח, ונטל ידיו קודם שיקדש, הרי זה מקדש על הפת, ואינו מקדש על היין אחר שנטל ידיו לסעודה. ומצוה לברך על היין ביום השבת קודם שיסעוד סעודה שניה, וזה הוא הנקרא 'קידושא רבה', מברך בורא פרי הגפן בלבד, ושותה, ואחר כך יטול ידיו ויסעוד. ואסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש, וגם קידוש זה של הבוקר לא יהיה אלא במקום סעודה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
