יא וַיַּֽעֲשׂוּ֩ אַנְשֵׁ֨י עִיר֜וֹ הַזְּקֵנִ֣ים וְהַֽחֹרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּעִיר֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֛ר שָֽׁלְחָ֥ה אֲלֵיהֶ֖ם אִיזָ֑בֶל כַּֽאֲשֶׁ֤ר כָּתוּב֙ בַּסְּפָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָֽׁלְחָ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃ יב קָֽרְא֖וּ צ֑וֹם וְהֹשִׁ֥יבוּ אֶת־נָב֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם׃ יג וַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הָֽאֲנָשִׁ֥ים בְּנֵֽי־בְלִיַּעַל֮ וַיֵּֽשְׁב֣וּ נֶגְדּוֹ֒ וַיְעִדֻהוּ֩ אַנְשֵׁ֨י הַבְּלִיַּ֜עַל אֶת־נָב֗וֹת נֶ֤גֶד הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר בֵּרַ֥ךְ נָב֛וֹת אֱלֹהִ֖ים וָמֶ֑לֶךְ וַיֹּֽצִאֻ֨הוּ֙ מִח֣וּץ לָעִ֔יר וַיִּסְקְלֻ֥הוּ בָֽאֲבָנִ֖ים וַיָּמֹֽת׃ יד וַֽיִּשְׁלְח֖וּ אֶל־אִיזֶ֣בֶל לֵאמֹ֑ר סֻקַּ֥ל נָב֖וֹת וַיָּמֹֽת׃ טו וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ אִיזֶ֔בֶל כִּֽי־סֻקַּ֥ל נָב֖וֹת וַיָּמֹ֑ת וַתֹּ֨אמֶר אִיזֶ֜בֶל אֶל־אַחְאָ֗ב ק֣וּם רֵ֞שׁ אֶת־כֶּ֣רֶם ׀ נָב֣וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֗י אֲשֶׁ֤ר מֵאֵן֙ לָֽתֶת־לְךָ֣ בְכֶ֔סֶף כִּ֣י אֵ֥ין נָב֛וֹת חַ֖י כִּי־מֵֽת׃ טז וַיְהִ֛י כִּשְׁמֹ֥עַ אַחְאָ֖ב כִּ֣י מֵ֣ת נָב֑וֹת וַיָּ֣קָם אַחְאָ֗ב לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י לְרִשְׁתּֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(יא) וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ, הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ, כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל, אף שידעו הכל שהדבר שקר, גם הזקנים וגם העם, מכל מקום עשו כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם.
(יב) קָרְאוּ צוֹם, וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם.
(יג) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל, וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ, וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר, בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ, והנה מצד שקילל את העבודה זרה היה דינו בסקילה, ומצד שביזה את המלך היה דינו בסייף, והמתחייב שתי מיתות נידון במיתה החמורה, וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר, וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים, וַיָּמֹת.
(יד) וַיִּשְׁלְחוּ אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר, סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת.
(טו) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת, וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב, קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, כי נהרג על אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף, ונכסיהם של הרוגי מלכות שייכים למלך, והוא יורשם. והגם שסקלוהו על כך שביזה את העבודה זרה, היה כלול בזה עונש גם על מרידתו במלכות, כִּי אֵין נָבוֹת חַי, כִּי מֵת, כלומר, מה שאינו חי הוא עונש על שני הדברים.
(טז) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת, וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ, כדין הרוגי מלכות, שהמלך מקבל את נכסיהם.
