פרשת בא
"אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים, כי אם צלי אש" (שמות יב ט)
מצוות לא תעשה, שלא לאכול מבשר הפסח נא או מבושל, כי אם צלי אש, שנאמר 'אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש'. ואיסור 'נא' הוא שלא יאכל האדם את קרבן הפסח קודם גמר בישולו, אפילו בצלי, וזהו פירוש 'נא', שהתחיל בו מעשה האש ונצלה מעט ועדיין אינו ראוי לאכילת אדם, הוא הנקרא נא. אבל כשהוא חי לגמרי, שלא התחילה האש לשלוט בו כלל, אינו בכלל איסור 'נא' [ומכל מקום הוא אסור מדאורייתא, כיון שאינו 'צלי אש']. ופירוש 'בשל מבושל' הוא שבישלוהו במים או בכל משקה או במי פירות.
משרשי מצוה זו, לזכור נס יציאת מצרים. וטעם הציווי לאוכלו דוקא צלוי, לפי שכך דרך בני מלכים ושרים לאכול בשר צלי, שהוא מאכל טוב ומוטעם, אבל שאר העם אינם יכולים לאכול את מעט הבשר שתשיג ידם, כי אם מבושל, כדי למלא בטנם. ואנו, שאוכלים הפסח לזכרון שיצאנו לחירות להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, ודאי ראוי לנו להתנהג באכילתו דרך חירות. וטעם נוסף, שאכילת הצלי יורה על החפזון שיצאו ממצרים, שלא יכלו לשהות עד שיתבשל בקדירה.
ונוהגת מצוה זו באנשים ובנשים, בזמן שבית המקדש קיים.
