משנה י: פִּקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת, בָּא יָבָם עַל הַפִקַּחַת, וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת, לֹא פָסַל אֶת הַפִקַּחַת. בָּא יָבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת וְחָזַר וּבָא עַל הַפִּקַּחַת אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַפִּקַּחַת, פָסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת:
משנה י: היו לאדם שתי נשים, האחת פִּקַחַת וְהאחת חֵרֶשֶׁת, בָּא יָבָם עַל הַפִּקַחַת, וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁאחרי שבא על הפקחת בָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת, לֹא פָּסַל אֶת הַפִּקַחַת, שהרי יבומה של הפקחת הוא יבום ודאי וגמור, וביאת החרשת שנעשתה אחר כך היא ביאת זנות. אבל אם בָּא יָבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת, וְחָזַר וּבָא עַל הַפִּקַחַת, אוֹ שֶׁאחרי שבא על החרשת בָּא אָחִיו עַל הַפִּקַחַת, פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת, כיון שלא היה קניינה גמור, ואילו היבמה היתה מקודשת לראשון קידושין גמורים, וזיקתה מוחלטת, ויבומה ודאי.
