משנה ו: הַמִּתְנַבֵּא בְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְאוֹמֵר כָּךְ אָמְרָה עֲבוֹדָה זָרָה, אֲפִלּוּ כִּוֵּן אֶת הַהֲלָכָה לְטַמֵא אֶת הַטָמֵא וּלְטַהֵר אֶת הַטָהוֹר. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל לַנִּשּׂוּאִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעָלָה, הַבָּא עָלֶיהָ הֲרֵי זֶה בְּחֶנֶק. וְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן ובוֹעֲלָהּ, שֶׁכָּל הַזּוֹמְמִין מַקְדִּימִין לְאוֹתָהּ מִיתָה, חוּץ מִזּוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן ובוֹעֲלָהּ:
הַמִּתְנַבֵּא בְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, וְאוֹמֵר 'כָּךְ אָמְרָה עֲבוֹדָה זָרָה', אֲפִלּוּ כִּוֵּן בשם העבודה זרה אֶת הַהֲלָכָה, לְטַמֵא אֶת הַטָמֵא וּלְטַהֵר אֶת הַטָהוֹר, חייב מיתה.
הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, שהתבאר לעיל שמיתתו בחנק, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל לְנִּשּׂוּאִין, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעָלָה עדיין לבעלה, הרי היא אשת איש והַבָּא עָלֶיהָ הֲרֵי זֶה בְּחֶנֶק.
וְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן ובוֹעֲלָהּ, שֶׁכָּל העדים הַזּוֹמְמִין מַקְדִּימִין לְאוֹתָהּ מִיתָה – נהרגים באותה מיתה שרצו לחייב, חוּץ מִזּוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן ובוֹעֲלָהּ, שאינם נהרגים בשריפה כפי שרצו לחייב את האשה, אלא בחנק כפי שרצו לחייב את הבועל [יש אומרים שזהו דוקא כשרצו לחייב את הבועל, אבל אם אין הבועל לפנינו או שלא העידו עליו, נענשים בשריפה. ויש אומרים שבין כך ובין כך נידונים בחנק, ואפילו שלא רצו לחייב את הבועל כלל].
