טו) יין שהתחיל להחמיץ עד שטעמו כבר טעם חומץ, אף על פי שריחו עדיין ריח יין, אין מקדשין עליו. וכן שמרים של יין שנתן עליהן מים, אף על פי שיש בהן טעם יין, אין מקדשין עליהן. במה דברים אמורים, בשנתן על השמרים שלשה חלקים של מים, והוציא פחות מארבעה, שאמנם נוסף מעט טעם מהשמרים [ולכן הוציא יותר ממה שהכניס], אך עדיין אין בכך טעם יין. אבל אם נתן על השמרים שלש מידות של מים, והוציא ארבעה מידות, הרי נמצא שכנגד שלשת המידות של המים יש כאן מידה אחת של יין שיצא מהשמרים, והרי זה יין מזוג במים [שזהו שיעור המזיגה, רבע יין ושלשה רבעים מים], ומקדשין עליו:
טז) כלי שהיה מלא יין, אפילו מחזיק כמה רביעיות, אם שתה ממנו אפילו מעט, הרי זה פגמו, ונפסל, ואין מקדשין על השאר, מפני שהוא כשיורי כוסות:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
