ב. היין קנה עוד חשיבות ומעלה, שהוא פוטר כל מיני משקין, לפיכך, אם בירך על היין – אין צריך לברך על שאר משקין, דהיין פוטר כל מיני משקין בין בשעת סעודה בין בשאר פעמים, לפי שהיין הוא עיקר משקה, והוא ראש לכל מיני משקין, ולכך הוא עיקר לענין ברכה וכולן טפילים אליו, ובתנאי שיהיו המשקין לפניו בשעה שיברך על היין, או שתהיה דעתו עליהם. ואפילו אינו קובע עצמו לשתות יין אלא שותה יין מעט דרך עראי לצורך מצוה וכיוצא ושותה אח"כ משקין הרבה, נפטרין בברכת היין אם היה דעתו עליהם, אבל אם לא קבע עצמו לשתיה אלא ששותה מעט דרך עראי ולא היה דעתו על משקין אחרים, אינם נפטרים בברכת היין:
לכן צריכין להזהר כשמקדשין בשבת על היין אם רוצה לשתות מים או שאר משקין אחר הקדוש קודם ברכת המוציא, צריך שיהיו המים לפניו או שיכוין עליהם, אבל אם לא היו לפניו ולא כיון עליהם, צריך לברך על המים או שאר משקין. גם נכון להזהיר זה השותה מים בין קדוש לברכת המוציא שלא ישתה רביעית כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה ויכנס במבוכה של המחלוקת, דיש אומרים שצריך לברך ברכה אחרונה ואין בהמ"ז פוטרת המים ששתה קודם המוציא, וי"א שאין צריך לברך, ועל כן טוב ליזהר שלא ישתה רביעית. ומיהו אם טעה ושתה רביעית יברך ברכה אחרונה על המים קודם המוציא, יען דאע"ג דיש חולקין מ"מ סברא זו עיקר מפני דכך היא הסכמת רבינו הגדול האר"י ז"ל אשר צפה ברוה"ק במצח רבינו מהרח"ו ז"ל בפעם אחת ששתה רביעית מים קודם המזון ולא בירך ברכה אחרונה והוכיחו על זאת וכנז' בשער טעמי המצות פרשת עקב יע"ש. ואף על גב דהאי עובדא דרבינו מהרח"ו ז"ל שהובאה בשער טעמי המצות הנז' אפשר להיות דבחול הוה, מ"מ נראה דה"ה בסעודת שבת דאית בה קידוש נמי דינא הכי לדעת רבינו הגדול האר"י ז"ל, וכאשר הוכחתי ובררתי זאת בסה"ק מקבציאל בס"ד ועיין להרב ברכ"י ז"ל סי' קע"ד סק"ב יע"ש:
