מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית וְהִגִּיעַ שְׁעַת הַבִּעוּר, מְחַלֵּק מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וַעֲנִיִּים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּעוּר, אֲבָל לֹא עֲשִׁירִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֶחָד עֲנִיִּים וְאֶחָד עֲשִׁירִים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּעוּר:
משנה ח: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית, וְהִגִּיעַ שְׁעַת הַבִּעוּר, והיינו כשכלה אותו מין מהשדה, מְחַלֵּק מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מאנשי ביתו, ואחר כך מחלק לשכניו וקרוביו, ואחר כך מוציא את השאר ומניח על פתח ביתו ומפקירם, וַעֲנִיִּים אוֹכְלִין פירות אלו אַחַר הַבִּעוּר, אֲבָל לֹא עֲשִׁירִים, שנאמר 'ואכלו אביוני עמך, ויתרם תאכל חית השדה', הרי שהתירה התורה רק לאביוני העם לאכול מפירות אלו, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֶחָד עֲנִיִּים וְאֶחָד עֲשִׁירִים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּעוּר, והפסוק נדרש כאילו נאמר בו 'אביוני', ו'עמך', כלומר, בין העשירים ובין האביונים רשאים לאכול מפירות השביעית.
