השער הרביעי, שער הבטחון
פרק רביעי
ואמנם, על אף שהאדם מאמין שענינו מסור אל גזרות הבורא יתעלה, ושבחירת הבורא לו היא הבחירה הטובה, חייב האדם לעשות את ההשתדלות ולבחור במה שנראה לו שהוא טוב עבורו, והאלוקים יעשה מה שקדמה בו גזרתו.
והדוגמא לכך, כי אף על פי שקיצו ומידת ימיו של האדם תלויים בגזרת הבורא יתברך, מוטל על האדם לעשות את ההשתדלות המתאימה בעניני אכילה ושתיה ומלבושים ודירה כפי צרכו, ולא יניח את זה על האלוקים, שיאמר: אם רצון ה' שאחיה, הרי יוכל לעשות זאת גם בלי שאוכל ואשתה, ולכן לא אטרח בבקשת הטרף ועמלו. וכן אין ראוי לאדם להכנס בסכנות בבטחונו על גזרת הבורא, וישתה סמי המוות או שיסכן בעצמו להלחם עם האריה והחיות הרעות ללא סיבה, או שישליך עצמו בים או באש וכיוצא בזה, ויאמר שהוא בוטח בה', כי בכך יקרה לו אחת מהשתיים: או שייעשה לו נס, ואז מנכים לו מזכויותיו, ומחמת כן הזהירו חז"ל שלא יעמוד אדם במקום סכנה. או שימות, ויהיה הוא הממית את עצמו, והוא נתבע על זה, כאלו המית אדם אחר, אף על פי שמותו הוא בגזרת האלוקים וברשותו. וכבר הזהירנו הבורא שלא להמית שום אדם בשום אופן, שנאמר 'לא תרצח', וככל שיהיה המומת קרוב אל הממית, יהיה העונש יותר ראוי, כמו שההורג את אחיו גרוע מההורג אדם זר, כל שכן שמי שממית את עצמו יהיה ענשו גדול בלי ספק. והרי הוא דומה לעבד שציווהו אדוניו לשמור מקום מסוים עד שיודיענו שהסתיים תפקידו, והלך משם לפני הזמן ולפני שהודיעוהו שהסתיים תפקידו, שבודאי עונשו גדול, וכן אדם זה שמכניס עצמו בסכנת מוות, גורם לעצמו לסיים את תפקידו בעולם הזה קודם שהתבקש לכך, ועונשו גדול.
